תגובה שקולה לדברי מר ליברמן אודות אברכי הכוללים

מר ליברמן התייחס לבני התורה, שתורתם אומנותם, כאל אנשים המבלים זמנם בבטלה.

אחרי שיצאנו ידי חובת גידופים, קללות, השמצות, מחאות, זעקות שבר ושאר ירקות, הגיע הזמן לבדוק את הנאמר בראש שקול ובצורה עניינית.

רבים היו המגנים את דבריו של הנ”ל שכנראה נאמרו, בין השאר, כדי ללבות יצרים. ביניהם אנשים שמעולם לא פתחו דף גמרא ואיש בסביבתם אינו מכהן בקודש כאברך כולל. חלקם חשודים שאמרו זאת כמס שפתים לחבריהם באופוזיציה, וחלקם חשודים שאמרו זאת כמס שפתים לאותו צבור שנפגע. (וכמובן לא נקפח שכר שיחה נאה) אבל בלבם פנימה רובם אינם מבינים מה באמת עושים שם האברכים באולמות הגדולים הגדושים אדם, סביב שולחנות עמוסי ספרים. (ומגשים עמוסי סנדוויצ’ים וקפה…)

מו”ר, רבי דוד חדש זצ”ל, היה מספר כי פעם, בהיותו תלמיד בישיבת סלבודקה שבליטא, הזדמן לכפר קטן והתארח אצל יהודי מסוים בכפר. שאל אותו בעל הבית, מה אתה עושה? אמר לו שהוא לומד תורה בישיבה. שאל אותו: ומה התכלית? מה יצא לך מהלימוד, תהיה רב? (לרב, הוסיף הרב חדש, היתה משכורת מצומצמת ומעמד מכובד…) אמר לו: לא. שאל אותו: תהיה שוחט? (לשוחט, היתה משכורת קטנה יותר ומעמד פחות מכובד…) אמר: לא. מוהל? מלמד? אמר שוב: לא. אז לשם מה אתה לומד? מה יצא לך מזה? נענתה בעלת הבית ואמרה: אתה לא מבין? הוא יהיה “קבצן עדין” (איין איידעלע קאבצען)…

ה”אינטליגנטים” שלנו לא רואים זאת אחרת. מה הם מבינים מה עושה לומד התורה, הרי איש מעולם לא הסביר להם, ואם היו מסבירים להם לא היו מבינים ולא היו מאמינים שאנו מתכוונים ברצינות.

הם מבינים שיש לומדי רפואה. הם יהיו רופאים ויתרמו לחברה. מהנדסים יתרמו לחברה. אינסטילטורים ועובדי נקיון תורמים לחברה. לאלה החברה אמורה לדאוג להכשרתם. אך מה תורמים לומדי התורה?

לעומתם אנחנו כן יודעים! אנו יודעים את מה שאמרו חז”ל “אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי”. ובו זמנית יודעים אנו שהתורה נקראת “ברית” כתוב כאן שללא למוד תורה יומם ולילה אין קיום לשמים ולארץ.

אנו יודעים את שכתב רבנו חיים מוואלאזין ש”האמת בלתי שום ספק כלל, שאם היה העולם כולו פנוי מהעסק והלימוד שלנו בתורה כהרף עין היו כל העולמות , העליונים והתחחתונים, הופכים לאפס ותוהו חס ושלום, וכן רבוי אורם או מיעוטו (כלומר, ריבוי השפע הגשמי כמו הרוחני) הכל לפי רבוי עסקנו בה או מיעוטו”. (נפש החיים שער ד’ פרק י”א).

אנו יודעים שאכן זו “אמת בלתי שום ספק כלל” אנחנו מצידנו מתפעלים יותר ממה שנאמר כאן שלמוד תורה שלנו, כן כן, של אותם אברכים אוכלי הסנדוויצ’ים ושותי הקפה, מקיים גם את העולמות הרוחניים העליונים. אלה שפחות בעניינים, ופחת מעריכים את גובה המציאות והמהות הרוחנית וממילא לא יבינו את הכתוב כאן אודות אחזקת העולמות העליונים, יתפעלו יותר ממה שנאמר כאן כי הלימוד הזה מקיים את העולם הפיסי. אך האמת היא שאלו ואלו דברי אלוקים חיים.

ברור שכאשר אדם עושה את מה שהוא יודע כדבר החשוב ביותר ולא זוכה להכרה זה מרגיז. עוד יותר מרגיז שאותם אנשים שחיים ומתקיימים בזכות מעשיו של אותו אדם, אינם מכירים טובה ומתוך חוסר הבנתם לועגים ומשמיצים. אך בינינו, מה יעשה הבן ולא יחטא? הרי מי שלא למד ולא הוכח לו שהדברים האלה הם “אמת בלתי שום ספק כלל”, ייראו הדברים מאד מוזרים ומשונים.

אמר לי פעם מפקד בכיר בחיל האויר: “אני איני מבין כלל מה תורם למוד תורה. כי מעולם לא למדתי זאת, אך יש לי בן דוד שהוא פרופ’ לפיסיקה באוניברסיטת בר אילן והוא שולח את בניו ללמוד בישיבות וטוען שהוא יודע שלימודם תורם תרומה רבת ערך. כיצד עלי להגיב? יש בידי כמה אפשרויות: או להלחם נגדם בלי לבדוק את הטיעון. או להקדיש זמן ללמוד את הטיעון ואת מה שמאחריו ואז אוכל להסכים או להתנגד. או …לשתוק. במקרה זה אין מדובר ב”זכות השתיקה” אלא ב”חובת השתיקה” כי להקדיש את הזמן איני מוכן, ולהאבק בדבר שאנשים ראציואליים שאינם אגואיסטים טוענים שהוא מנגנון הגנה הכרחי בלי לבדוק. איני כה חסר אחריות ולכן עלי לשתוק.

אלא שלא כל אחד ישר דרך ואינטליגנטי כמו אותו מפקד בחיל האויר (ומדובר באדם אמיתי ששמו שמור בלבו של כותב הדברים) ולכן הם זועקים בלי לבדוק מה גם שחושבים הם שיהיה להם מזעקותיהם רווח פוליטי.

מה צריך להסביר להם כדי שיבינו?

• שיש אלוקים והוא הכח הפועל בעולם.
• יש עולם רוחני כמו שיש עולם גשמי.
• יש יחסי גומלין בין העולמות האלה השנים.
• האדם מפעיל את יחסי הגומלין.
• התורה (שבכתב ושבעל פה כפי שמלמדים אותה חכמי ישראל שבכל הדורות) אומרת כיצד והיא תורת אמת .

כשחמשת העקרונות האלו יוכחו (וקל לעשות זאת, אלא שזה לוקח די הרבה זמן שהללו אינם מוכנים להקדיש), יהיה ברור שאם התורה (שבכתב ושבעל פה) אומרת לנו שלימוד תורה הוא הדבר החשוב ביותר לקיום העולם ולרווחתו כולם יכירו בכך.