- השבוע מסיימים את ספר ויקרא.
- חלקו השני של ספר ויקרא, פרשיות שקוראים אותן בדרך כלל בחודש אייר, עוסק הרבה בקדושת ארץ ישראל. בפרשת מצורע – נגעי בתים, תופעה הקיימת רק בארץ ישראל. פרשת אחרי מות וקדושים. בשתיהן התורה מצווה לשמור את החוקים והמשפטים, בהדגשה על איסורי עריות, ומסכמת: “ולא תקיא הארץ אתכם”. פרשת בהר – שמיטה ויובל ובתוכם ההצהרה: “והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ”. ובפרשת בחוקותי המסימת את הספר – התוכחה והקללות. האזהרה מפני חרבן הארץ והמקדש במידה ולא שומעים בקול ה’ ולא מקיימים את מצוות התורה.
- ארץ ישראל דורשת תנאי סף. מוסר ושמירת התורה. כשעם ישראל לא נוהג כראוי על פי התורה – הארץ מגיבה, והתגובה – קשה מאד. יחד עם זאת אותה תגובה מהווה הוכחה לאמיתות התורה. הוכחה שהיא עצמה כיד הרושמת על הקיר.
- הקללות המופיעות בפרשת בחוקותי והעמדתן מול אלו שבפרשת כי תבוא, ובמרכזן החרבן והגלות. משמשות אותנו כחלק ממערכת ההוכחה לאמיתות התורה.
- כשרואים את התוכחה שבפרשת בחוקותי לעומת זו שבפרשת כי תבוא. רואים כיצד התורה חזתה את שני החורבנות. בפרשת בחוקותי – החרבן הראשון. ובפרשת כי תבוא – השני.
- במאמר קצר זה נעמוד על כמה מנבואות החרבן המופיעות בפרשת בחוקותי ונראה כיצד מתייחסות הן לחרבן בית ראשון. כשההבדלים בין הנאמר כאן לנאמר בפרשת כי תבוא, העוסקת בחרבן כפי שהתרחש על ידי אדום בזמן החרבן השני והגלות שבעקבותיו, בולטים לעין, ומתאימים לחלוטין למה שהתרחש בפועל בשני החרבנות.
- אחרי שהתורה מתארת את מה שיהיה, כפי שאכן היה, בתקופת המצור, רעב ומחלות ממיתות, אומרת התורה “ונאספתם אל עריכם” – תיאור המצור שהחל כידוע בעשרה בטבת. אומרת התורה שכה גדול יהיה הרעב עד כי “ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו” כמו שמעיד ירמיהו במגילת איכה שאכן כך קרה: “ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן”.
- ממשיכה התורה ואומרת: “ואתכם אזרה בגוים”. בפרשת כי תבוא נאמר, לעומת זאת, נאמר: “והפיצך ה’ בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ” ואכן ההבדל בין גלות בבל לגלות אדום בנושא זה בולט לעין. אחרי חרבן בית ראשון בני ישראל התפזרו פיזור מועט באזור המכונה היום “המזרח התיכון” (כמו שזורים את התבואה – פיזור מקומי) ואילו אחרי גלות אדום התפזר בעם בכל העולם “בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ”.
- ממשיכה התורה בפרשת בחוקותי ונותנת אינדיקציה לשנות הגלות ואומרת כי מנין שנות חרבן הארץ בעקבות גלות בבל יהיה כמנין השמיטות שלא שמרו. ואכן הגלות נמשכה שבעים שנה וניתן לחשב כי בדיוק שבעים שמיטות ויובלות לא נשמרו (עי’ ברש”י ויקרא כ”ו פס’ ל”ה, כמו כן הגר”א מחשב לפי מספר השנים שבהם משלו מושלים שלא עשו את רצון ה’ ומגיע לאותו מספר – שבעים שמיטות ויובלות). לעומת זאת, בספר דברים לא נותנת התורה שום אינדיקציה לשנות הגלות.
- כמו כן, כאן, בפרשת בחוקותי, מסיימת התורה את התוכחה בנחמה ואומרת “ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי איתם…. וזכרתי להם ברית ראשונים…” ואילו בפרשת כי-תבוא, לא רק שכאמור אין שום מפתח לחשב על פיו את שנות הגלות אלא שהסיום הוא בלי צל של נחמה (רק אחר כך, בפרשת ניצבים אומרת התורה “והיה כי יבואו אליך כל הדברים האלה… ושב ה’ אלוקיך את שבותך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה’ שמה”. (אגב, בפרשת בחוקותי בה כאמור ניתן המפתח לחשב מראש את שנות החרבן, לא נאמר שהקב”ה ישיב את עם ישראל “מכל העמים” בהם התפזרו, ואכן לא היתה שיבה מקפת-כל עם בנין בית שני ורק חלק קטן מהעם שב).
- והתורה מסיימת בפרשת כי תבוא “והשיבך ה’ מצרים, בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה, והתמכרתם שם לאויביך לעבדים ולשפחות ואין קונה”. גם נבואה זו התגשמה. כמו שמדווחים היסטוריונים (מינטער שירר והירונימוס) שהשבויים מיהודה הורדו לאוניות ונלקחו למצרים (כן, דווקא למצרים, וזאת למרות שהאויב המחריב לא אמור להיות מצרים שהרי אמור הוא להיות “גוי מרחוק מקצה הארץ, גוי אשר לא תשמע לשונו, גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך…” כל ההגדרות האלה תואמות את רומי אך לא את מצרים. כלומר, התורה חזתה מראש והבטיחה כי הגוי שיעשה את החרבן לא יהיה מצרים, אבל את השבויים יבחר לקחת דווקא למצרים!) שם, במצרים נמכרו לעבדים (ולמרות שאפשר לעשות בשבויים דברים נוספים כגון: להפכם לעבדים לשובים, ליישבם מחדש במקום אחר וכו’, כאן מכרום לעבדים ושפחות כמו שחזתה התורה,) והתורה גם מנבאת שלא יהיו קונים – “ואין קונה” ואכן, מדווחים ההיסטוריונים הנ”ל, שמחיר כל עבד ירד והיה כמחיר מנת כלכלה של סוס. כלומר, לא היה ביקוש, ולא היו קונים לריבוי העבדים הזה.
- כמו כן מתארת התורה בספר דברים כי מדובר יהיה ב”מלחמת מבצרים” – “עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורת אשר את בוטח בהן בכל ארצך”. ובאמת זאת היתה הטקטיקה הרומאית. לנהל את המלחמה סביב כמה מבצרים מרכזיים הבנוים בפסגות הרים ובצוקים רמים שמשם ניתן לחלוש על כל הסביבה, מה שלא היה כשהבבלים כבשו את ארץ ישראל.
- התורה משרטטת אפוא תיאורים של שני חרבנות. בקווים כלליים התיאורים דומים, ובמבט שטחי נראים כמתארים אירועים דומים. אך כשמתבוננים רואים הבדלים, בחלקם דקים, המשרטטים בדיוק את ההבדלים בין שני החרבנות. וזה דבר נפלא איך הנבואה יודעת לשרטט בדיוק את שני החרבנות על פי מאפייניהם השונים והייחודיים הבלתי ניתנים כלל לחיזוי מראש בדרך הטבע.
הודעות ועדכונים
מאמר מקיף וממצה על גיוס בני ישיבות מאת הרבמרדכי דוד נויגרשל ניתן למצוא בספרו “למה הם שונים – החרדים והחברה בישראל”
מה שמחזיק כיום את רוצחי החמס היא העובדה שחטפו בני ערובה, או במילים
אחרות: גניבת נפשות אדם.
במקורות משמע שגניבת נפשות אצל בני ישמעאל היא תכונה המושרשת בשורש
הוויתם
“הלך לו אצל בני ישמעאל אמר להם מקבלים אתם את התורה אמרו לפניו
רבונו של עולם מה כתיב בה אמר להם לא תגנוב אמרו לו כל עצמם של אותם האנשים אינם חיים
אלא מן הגניבה ומן הגזל הדא היא דכתב יהיה פרא אדם וידו בכל יד כל בו (שם ט”ז
י”ב) אין אנו יכולים לקבל את התורה ואח”כ בא לו אצל ישראל אמרו לו נעשה ונשמע” (פסיקתא
רבתי פרשה כ”א)
בני עשיו
סרבו לקבל את התורה בגלל “לא תרצח” ובני עמון בגלל “לא תנאף”
ובני ישמעאל בגלל “לא תגנוב”.
והרי לא
תרצח ולא תנאף מעשרת הדברות הן ואילו לא תגנוב שבעשרת הדברות “בגונב נפשות
הכתוב מדבר”
כאן רמוז
שבני ישמעאל יגנבו בני אדם. האין אלה דברים ברורים על החטופים שהם יחטפו?
וועל זה
נאמר שהוא יהיה פרא אדם. מדוע גנב שבא בסתר לגנוב ממון מוגדר כפרא אדם? אלא אם כן
מתואר פה חטיפות מופרעות ופראיות מעין שהיו בשמיני עצרת תשפ”ד.
שלטונות המדינה והצבא עושים הכל כדי להבהיר לצבור החרדי שלא רוצים אותו. מצד אחד דורשים ממנו להטות שכם ולהילחם מצד שני מנפנפים מולו בכל הסדינים האדומים כגון מצעדי זוועה שמתעקשים לעשותם גם בזמן מלחמה. כגון הצבת יו”ר כנסת שעליו נאמר מה שנאמר בפרשת אחרי מות. והגדילו לעשות כשסירבו לבקשת משפחה חרדית לכתוב נוסח מצבה כמקובל אצל יהודים מדורי דורות וזאת תוך התעקשות עקרונית כאילו לומר: הערכים שלכם לא מקובלים עלינו, ולא מקובל עלינו שאתם תוכלו לחיות על פי ערכיכם גם כשאתם הקרבתם את היקר לכם מכל בשרות המדינה. גם אחרי מות לא נאמר קדושים. ואחר כך עוד מעיזים לדבר על גיוס חרדים!!!
כל אותם אנשים שומרי מצוות ו…כן, גם רבנים, הקוראים לבני הישיבות להתגייס קוראים למעשה לסרבנות. הם הרי יודעים שבני הישיבות מחויבים על פי דין לציית לרבותיהם. קריאה לנהוג הפוך מהוראותיהם כמוה כקריאה לחיילים לסרב לפקודות מפקדיהם.
ניתן להשיג את ספרו של הרב מרדכי דוד נויגרשל “גלות ישמעאל, שרשי המאבק ודרכי תגובה” – גילויים מדברי חז”ל ורבותינו הקדמונים בסוגיות האקטואליות
עם החזרה לספר בראשית ניתן להשיג את הספר “מחשבות והשקפות מבראשית” של הרב מרדכי דוד נויגרשל. בספר עשרות מאמרי עומק בנושאים היוצאים מתוך ראשית ההויה.
מלבד הסרטים והשיעורים לצפיה שנמצאים בחנות שבאתר ישנם עוד מאות שיעורי וידאו הן על כל התנ”ך והן בנושאים שונים. לפרטים ולרכישה נא להתקשר לטל. 02-5816573
השיעור השבועי של הרב נויגרשל מתקיים מידי יום חמישי בשעה 22:00 בבני ברק בבית הכנסת שלייכר ברח’ מימון 30 מאחרי הת”ת ערבית בשעה 21:45
סידרת שיעורים מוסרטת מקיפה ביותר
על ספר הכוזרי!
מאת הרב מרדכי דוד נויגרשל
110 שיעורים מקיפים ומפורטים
על כל חמשת מאמרי הספר
ניתן לרכוש את הסידרה או חלק ממנה
פרטים והזמנות:
[email protected]
טל. 02-5816573
לרכישה
חדש!!
סידרת שיעורים מקיפה ועמוקה
על ספר “שערי אורה
לר’ יוסף גיקטליא
מאת הרב מרדכי דוד נויגרשל
הסדרה מוקלטת ומצולמת
בסדרה 55 שיעורים
פרטים והזמנות:
פרטים והזמנות:
[email protected]
טל. 02-5816573
לרכישה
ניתן להזמין את הרב מרדכי דוד נויגרשל שליט”א
לכינוסים ולועידות בארץ ובעולם
הרב מדבר בעברית ובאנגלית
פרטים והזמנות:
[email protected]
טל. 02-5816573
מאמרים
שיעורי וידאו
כב׳ הר מרדכי דוד נויגרשל: התנאים לגיוס, לעזרה מיד צר והרמב״ן על אור כשדים
שנאת חינם שנאת הנאצים שנאת עמי ארצות ושנאת ישמעאל | חלק א
שנאת חינם שנאת הנאצים שנאת עמי ארצות ושנאת ישמעאל | חלק ב
המלאך המחזיר את אברהם ואת בלעם פנחס ומדינה מול דת (חלק ב)
המלאך המחזיר את אברהם ואת בלעם פנחס ומדינה מול דת (חלק א)
כב הרב מרדכי דוד נויגרשל - ההפכים המתאחדים, קרח, חקת בלק והבוגדים בחבריהם (חלק א)
כב הרב מרדכי דוד נויגרשל - ההפכים המתאחדים, קרח, חקת בלק והבוגדים בחבריהם (חלק ב)
האם יש מקורות לאי גיוס בני ישיבות וחוצפת עקבות משיח | חלק א
האם יש מקורות לאי גיוס בני ישיבות וחוצפת עקבות משיח | חלק ב
כב הרב מרדכי דוד נויגרשל | שעת בירור וטיהור הרע על ידי יתרו מיריחו