לכבודם של בני זבולן

שבט לוי ושבט יששכר (ואולי ניתן לכלול גם את שבט שמעון) עסקו אך ורק ברוחניות. בני שבט לוי עבדו בבית המקדש ובזמן שלא היו בעבודה הכינו עצמם אליה. ושבט יששכר עסק יום ולילה בתורה. את שבט לוי פרנסו כלל העם בתרומות ומעשרות. ואת שבט יששכר פרנס שותפו זבולן. (את אנשי שבט שמעון – שמהם היו מלמדי תינוקות, פרנסו האבות ועסקני הקהילות).

זבולן בנה בית זבול בלבו, זבולן נשא בקרבו בית-מקדש-מעט-נייד שנישא עמו לכל מקום, גם כשהוא מגיע לאיים רחוקים. וכשהוא חוזר לביתו הוא לומד בחברותא עם שותפו יששכר, כמו שמשמע מרש”י על פרשת וזאת הברכה.

זבולן ראה עצמו שותף שווה ערך ליששכר אך גם הוא וגם יששכר ידעו להבדיל בין אמצעי למטרה. ידעו מה המטרה, ומי עוסק בה ישירות.

כשהתרגש על עם ישראל אסון בהגיע המלך אחז אחז וביטל תלמודי תורה, ומצב לימוד התורה והעברתה עלול היה להיות בכי רע. בא חזקיהו ונעץ חרב בית המדרש ואמר: “מי שלא יעסוק בתורה ידקר בחרב”. ולא היו תינוק או תינוקת בכל גבול ישראל שלא היו בקיאים בתורה ומבינים בה, כולל בסוגיות המורכבות העמוקות והקשות.

בעם ישראל תמיד היו יששכרים והיו זבולונים והיתה שורה ביניהם שותפות בהסכמה. כל קהילה ידעה מי הם גדולי התורה ולומדי התורה שמפארים אותה. וכשחרבו מרכזי התורה נעצו גדולי ישראל שבדורינו חרב בבית המדרש וכל מי שאפשר מכניסים לתוכו. בה בשעה, מחוץ לבית המדרש מתחולל סער מוסרי ושפל שאין לו תקדים, ובית המדרש וחיי תורה הפכו להיות למקום היחיד בו אפשר לבנות חומה בצורה כנגד רוחות הזוועה שהזמן גורמן.

מעולם לא היה יששכר ובתי המדרש שלו נחוצים לזבולן כבימינו. יששכר דואג שיהיה לזבולן מקום להטעין עצמו כל יום מחדש לפני צאתו לעבודתו ולפרנסת ביתו ושותפיו.

באסיפות של חוג חתם סופר היה אומר הרב מפרשבורג: “אצלינו היתה השיטה ונקרב בעל הבית אל האלוקים”.

ה”חרדים העובדים” קרי: זבולן, אמורים להיות בני תורה לא פחות משותפיהם הלומדים, ובלומדם בבית המדרש לא אמור להיות כל הבדל בין השנים. גם בצאתם מאזור הבטיחות של בית המדרש כולם אמורים לראות שכאן הולכים אנשי זבולן שותפו של יששכר ולא יצורים “חדשים”.

והנה קמה קבוצה שמינתה עצמה ליצג את “החרדים העובדים” וגרמה לשמם הטוב נזק לא ישוער.

כי הצעד הראשון שעשתה קבוצה זו היה – ההתנתקות מגדולי התורה. הם הקימו מסגרת “מתחרה” בלי לשאול בלי להתיעץ, ומבחינתם – על אפם ועל חמתם של גדולי הדור.

הצעד השני  – הציבו נשים ברשימה דבר שכל אדם במדינה ובעולם ידע שאינו מקובל ואפילו הארגונים ששמו לעצמם מטרה להכניס נשים לכל עמדה לא ניסו והבינו שלא יצליחו לשנות זאת אצל מי שנקרא חרדי.

אחת מהן הפכה להיות לדוברת העיקרית ולמרואינת הראשית בכל התקשורת והיא מצהירה שמנהיגי הצבור החרדי הביאוהו אל פי התהום. כלומר: כדי להיות חרדי עובד, לטעמה של מפלגה זו, יש צורך לגדף את גדולי הדור, שהרי כל בר דעת יודע שהם הם המנהיגים של הצבור החרדי ולא חברי הכנסת או העסקנים  שהם אינם אלא שלוחיהם, וזאת בכל תקשורת חילוניים לאזני כל ישראל. ולא אכנס לפרטים נוספים…

עובדה זו של הצבת הנשים איננה אלא סימפטום בבחינת פרט המעיד על הכלל.

הצעד השלישי – במכתב התמיכה שכתבו רבני התנועה החדשה פותחים בשורה ראשונה שיש צורך לגייס חרדים במסגרת זו או אחרת. בזמן שמתנהלת מלחמה על הנושא הזה בדיוק. במקום לישר קו עם כלל הצבור החרדי שנמצא במצב מלחמה עם רשויות המשפט וממילא הוכרז שאיש לא מתגייס כי “במלחמת מצוה כולם יוצאים” וגם מי שבימים אחרים אולי היה מוצא לעצמו מסגרת להתגייס, עתה כשהוכרזה מלחמה כולם מצטרפים, באים אלה ותוקעים סכין בגב המאמץ המאוחד.

ואין אנו מתרעמים על כך שקבוצת אנשים מתנהגת בצורה כזו. אין זה שונה מכל קבוצה שהולכת בדרכה כנגד דעתם של גדולי תורה. אבל כשהכריזו שהם “הבית” של חרדים עובדים. הרי רצו ליצור אוירה שכדי להיות “חרדי עובד” אי אפשר להיות “חרדי בן תורה” וצריך לבעוט בכל הקדוש ולהחניף לכל עתונאי מזדמן כדי לומר, “ראה: אנחנו לא כמו החרדים ההם, אנחנו אתכם….” (ואמנם כן הוא – העתונות האנטי דתית חוגגת סביבם ומטפחת אותם בשמחה ובתשואות רמות).

באנו בזה אפוא לתבוע את כבודם של החרדים העובדים הרוצים להיות חלק מעולם התורה ואכן הם כאלה הם הזבולונים ללא כחל וסרק, הם הבונים בית מקדש בלבם פנימה.

הם אינם חפצים במסגרת חדשה לעצמם. הם אינם חפצים בגוף רבני כזה או אחר שיהיה כסות עינים לאחר מעשה, הם אינם מעונינים שכלי התקשורת העוינים יטפחו אותם וילטפו אותם ויקדמו אותם בקריאות הידד, הם מעוניינים להיות חלק מהספינה התורנית גם כשהיא מתנדנת בין גלים המאיימים להטביעה, ואדרבא, ככל שגלי השטנה  גבוהים יותר, חפצים הם יותר ויותר להיות חלק ממנה.

והם הוכיחו זאת, המוני בני זבולן שתוך זמן קצר הקימו את קרן עולם התורה, על פי בקשתם ולאור קריאתם של גדולי התורה קרן ענקית שהוקמה בזמן שיא, הוכיחו שרוב רובם של החרדים העובדים זבולונים הם ולא “חדשים” מקרוב באו.

נזכר אני במאמר שפורסם בארה”ב על יד גוי נוצרי בשם “ויליאם אייקין” בעקבות חרם הנפט שהטילו הערבים ורחובות ארה”ב התמלאו כתובות גרפיטי נגד היהודים בסגנון “יהודים לכו הביתה, לא רוצים יהודים, רוצים נפט”.

ויליאם אייקין כתב בעתון שנקרא קולורדו ספרינגס את הקטע הבא, שמיד, כמו אש בשדה קוצים, התפשט והועתק בלמעלה ממאתים עתונים בארה”ב. להלן תרגום דבריו:

“יהודים לכו הביתה! אבל ישמור האלוקים לו הייתם סבורים כי התבטאות זו של כמה אנשים חולניים מבטאת את דעתם של כל האנשים באמריקה הנפלאה הזו וכולכם הייתם מתחילים לארוז חפציכם ועוקרים!

יהודים לכו הביתה! איננו רוצים יהודים, רוצים נפט! אבל לפני שאתם עוזבים, האם תעשו לי טובה? האם תשאירו מאחריכם את נוסחת החיסון של ד”ר יונה סאלק, הן לא תרצו שילדינו יחלו בשיתוק ילדים!

האם תשאירו מאחריכם גם את היכולת שהוכחתם, בשלטון, במדיניות, את כח השכנוע שלכם את הספרות הטובה, את המזון המשובח והשאירו לי גם את שאיפתכם העזה להצלחה, ואנא רחמו עלינו, אנא למדונו את הסוד כיצד לפתח גאונים כמו איינשטיין ושטיינמץ וכמו רבים אחרים שסייעו בידינו, ככלות הכל אנו חייבים לכם ביותר, עבור פצצות האטום ולוויני המחקר ואולי אנו חייבים לכם גם את עצם העובדה שאנו עדיין בחיים במקום להתבונן מעומק קברינו כיצד היטלר עליז וזקן עובר ברחובותינו במתינות בתוך אחד הקדילקים שלו.

בדרככם החוצה יהודים האם תעשו לי עוד טובה? האם תעברו על יד ביתי ותקחוני עמכם? אינני בטוח שאוכל לחיות בבטחה בארץ בה אינכם נמצאים, אם אי פעם תצטרכו לעזוב, תעזוב עמכם האהבה, תעזוב עמכם הדמוקרטיה, ובעצם הכל יעזוב עמכם – האלוקים יעזוב עמכם! אם תעברו על ידי ביתי אנא האטו את המהירות תצפרו כי גם אני הולך עמכם… “

כך מתנהגים אנשים בעלי נפש רגישה ואמות מידה מוסריות, הם אינם תוקעים את סכינם בגבם של הנרדפים והולכים לתקשורת לומר: אנחנו לא כמוהם. מצטרפים הם לעגלה המתנדנדת ולא רק כדי לעזור, אלא פשוט להיות בין הנרדפים כי גם “אלוקים יבקש את נרדף”.