הזילות של השיח הציבורי

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט
אחת הנקודות שנשכחו תוך כדי הויכוח על הסיסמא הנבובה של “שוויון בנטל” היא העובדה שמדובר בנסיון לכפות… חלק מהעם רוצה לכפות דעתו על חלק אחר, אותו חלק אף לא מוכן לשמוע שיש לשני זכות לחשוב אחרת ולו גם בעניינים חשובים ביותר… למעשה יש כאן דה לגיטימציה לאורחות חייו של צבור ושל הנהגתו הרבנית.

אבל הבעיה אינה רק זו המהותית הבעיה הבולטת לא פחות והצורמת לא פחות היא צורת השיח הציבורי.

השיח הציבורי לוקה בחסר גדול אחד, לא רק שכל צד מתבצר בעמדתו שלו, לא רק שכל צד שם לעצמו מגמה להניב רווחים לחברה שאליה הוא משתייך ויהיה זה על חשבון אחרים באופן הכואב ביותר. השיח הציבורי חסר חמלה…
 
מספרים שפעם הגיע רמאי אחד לאחד מגדולי האדמורים וסיפר לו כי אשתו זקוקה לניתוח דחוף וההוצאות רבות וצייר את מצבו בצבעים קודרים. הרבי אסף את כל שטרי הכסף שנערמו על שלנו לחיקו של ה”בעל האומלל” הלה יצא שמח. הגבאי,שהכיר את הנוכל ואת שיחו, ראה מעמדתו בפתח החדר את שהתרחש מיד נכנס לחדרו של הרבי וזעק: גנב!!! האיש הזה שקרן!!! נוכל!!! אשתו לא חולה ואינו זקוק לכלום… מה היתה התגובה הספונטנית של הרבי? נאנח הרבי אנחת רווחה ופלט: “ברוך ה’ ברוך ה'” השתומם הגבאי ושאל מה פשר ה”ברוך ה'” הזה פתאום? ענה לו הרבי: “ברוך ה’ שהיא אינה חולה….”!!!
 
כן, כן, גם כלפי הגנב הנאלח השקרן הבזוי, היתה פעם חמלה.
 
השיח הצבורי שלנו מלא נצחנות ושמחה לאיד. בחברה נורמלית תמונת מנהיג רוחני ישיש שעיניו זולגות דמעות היתה מרעידה את אמות הספין – לא אצלינו… אצלינו תמונה כזו גרמה נחת ליריבים – אם הוא בוכה סימן שאנו סוף סוף מנצחים..
 
יושבים ישישים הדורי פנים שגיל כל אחד מהם מתקרב למאה שנים, אנשים שכל אחד מהם הוא ספר מוסר וספריה מהלכת. ודואגים מצרים מצטערים ועוצרים נשימתם. ולעולם לא אכפת…
 
אין אני אומר כי עקב דאגתם של זקני העם יש לקבל את דבריהם. מודע אני לכך שהעולם אינו מבין על מה מדובר גם אינו אמון על אמונת חכמים וקדושת חייהם ודבריהם, מדבר אני על היחס, על כך שנימי הלב לא זעו, על העדרה המוחלט של החמלה, ואולי גם זה פרי הביאושים של החינוך הישראלי החילוני ושל החילוניות עצמה.
 
אם נרצה להראות את עומק הזילות שאליו הדרדר השיח הציבורי. עובדה זו המראה עד כמה נעדר חמלה הוא מראה עם מי יש לנו עסק.

 

כשאומרים לנו שאנו צריכים להשתלב בחברה זו. אנו אומרים: לא תודה! לא לחברה כזו התפללנו ואנו רוצים לשמור ממנה מרחק ככל האפשר. אין לנו חלק ונחלה בעולם ריק מחמלה זה, לאהליך ישראל, לכל היותר נחיה עמו בסגנון של “דו קיום בשלום”.