על ההקצנה וסיבותיה – “הדרת נשים”. פרק ב’ – במדינת הגמדים רעש מהומה…

במדינת הגמדים רעש מהומה
האמנם  נציגי הצבור החרדי ודובריו הזועקים חמס כנגד “ההסתה” באמת לא מבינים מדוע כולם כולל ראש הממשלה מר נתניהו הצטרפו למקהלת גינוי החרדים? או שמא משתפים הם פעולה?
הרי בסך הכל ההצטרפות של נתניהו וחבריו לגל המשעשע האחרון היא לטובת כולנו.
ולהלן הסבה הברורה שאין ספק שהיא האמתית לכל המתרחש.
ברור שנושא חסר משמעות זה שלכל היותר הינו ענין לטפול רשויות בסדר גודל של גננת או סדרן של אגד אינו מדיר שינה מעיני איש ממדושני העונג היושבים ברום המעלה של קרית הממשלה, ולמעשה של אף אחד. מקוים אנו כי ראש הממשלה ושריו ויועציו עסוקים בעניינים מהותיים יותר וחשובים יותר כמו הגרעין האיראני והאיחוד הארופי המתפורר, החמאס המתפתח והחיזבולה המתחמש כמו גם ה”אביב הערבי” וכו’.
אבל כדי לשלוט ולהתמודד עם כל הנ”ל צריך לחזור ולהיבחר, ועדיף שיהיה זה ברוב גדול. ולכן לא מוותרים על אף קול.
אי משם מתעורר כח חדש שעתיד לרכב על מצע אנטי חרדי ואולי גם אנטי דתי. נכון שההיסטוריה מוכיחה כי מפלגות אלו הן בקושי בגדר קיקיון דיונה – בין לילה היו ובין לילה נעלמו, אך עד שהן נעלמות הן גורמות נזק. מפלגות האופוזיציה, החוששות שמפלגה כזו תנגוס במאגר הקולות הטבעי שלה. משמיעות אף הן קריאות באותה רוח. מפלגת השלטון לא טומנת ידה בצלחת ומשמיעה גם היא את אותן קריאות עצמן. מה עושה אפוא האופוזיציה? – מגישה הצעת אי אמון (עם כל הגחוך שבדבר שנושא שולי כזה – גם לשיטתם – יהיה עילה להצעת אי אמון, הרי ברור שאם יש בעיה זו לא בעיה של הממשלה אלא של הצבור החרדי) כעת הממשלה תצטרך להצדיק את “הדבר הנורא” הזה ולא תוכל להציג עצמה כתומכת באשה נגד החרדים. מה עושה הממשלה? – ממזערת נזקים, שולחת אשה לדחות את הצעת אי האמון (-ליבנת) להראות שאדרבא מכבדים הם את הנשים והכל משחק. אם מישהו רצה לדעת עד כמה רצינית מערכת השלטון – קיבל כעת דוגמה
אמנם מנהיג אמתי לא עושה שיקולים כאלה ואומר את האמת גם אם לרגע אינה פופולארית. הוא יכול להבטיח דברים קשים ולא פופולאריים כמו “דם יזע ודמעות” והעם יזיל דמעה ויבחר בו. אך זה זמן רב שאיש אינו מצפה מראשי מפלגות במדינת הגמדים שיגלו ולו גם זיק של מנהיגות, הרי אחרי הכל מדובר בפקידים קטנים.
לצבור החרדי המעוניין שהמפלגה החדשה לא תצליח לצבור תנופה (הגם שגם זה לא אסון מי יודע מה), טוב הדבר שהאיזון בשדה הפוליטי ישוב כשהיה, ולכן בהצטרף ראש הממשלה למחנה המודאגים ממצבה של בת השבע מבית שמש והנוסעת הגיבורה מאשדוד ולמחנה המגנים, עשה באופן אולי פרדוכסלי קמעא שרות טוב לצבור החרדי.
אלא יאמרו – בינתיים הצבור החרדי נעלב. נו באמת… אנחנו לא נעלבים מהם אנחנו רק משועשעים לשמור על מעמדם הפוליטי. (או אולי מוכנים הם להתבזות למען כלל ישראל כי חוששים הם לגורל המדינה אם האחרים יעלו לשלטון).  

על ההקצנה וסיבותיה
כולם דורשים מאתנו להתבייש על מה שהם מכנים “הדרת נשים”. כולם דורשים מאתנו להסביר מדוע מדירים אותן.
כיון שהנושא מועלה בצורה מלאכותית, לא אתייחס אליו בפרט ולא למעמד האשה על פי היהדות בכלל, לא נעסוק בסוגיות לפי גחמות תקשורתיות ובזמנים שהתקשורת תכתיב לנו. התייחסנו לדברים ברמה העקרונית בספרנו “והשבות אל לבבך”, ונחזור ונתייחס בכל הזדמנות בה הדיון יהיה אקדמי וענייני ולא רגשי וחסר פרופורציות כשברור שכוונתו לשרת מטרות זרות.
ובעניין הדרישה להתבייש – משאב הבושה בנושא מעמד האשה הוא כבד מנשוא. חברה אחת אינה יכולה להרשות לעצמה לשאת את כולו, יש בו כדי חלוקה. ולכן עצתי ההוגנת לכל אותם נציגים של הצבור הנאור החי בחברה ליברלית פתוחה ומתירנית: אתם תתביישו בכך שהשיטה שלכם גרמה שנשיא מדינת ישראל יימצא אשם בשתי ערכאות שיפוטיות של המדינה במעשים אשר לא ייעשו וזאת בראש רשימה של בכירים נוספים שנאשמו בעבר באישומים דומים. ואנחנו נתבייש בהדרת נשים. ונראה מי יתבייש יותר… אם אתם בכל זאת תגידו שאנחנו צריכים להתבייש יותר הרי על זה לבד תצטרכו להתבייש.
אגב, בושת הנשיא, נזכר אני בגב’ קלינטון שהחליטה לסייע לנו באמונת חכמים ולהוכיח לנו כי אכן בעקבות משיח החוצפה תגדל, היא הזדעזעה המסכנה מ”הדרת הנשים” ושכחה את ספורי בעלה ששכח להדיר כמה נשים מלשכתו והתבזה קבל עולם עוד לפני נשיאנו אנו אם כך, גם לאמריקאים יש במה להתבייש כך שאנו נתבייש בגאוה בהדרת הנשים.
הפעם רציתי לגעת בנקודה רגישה: מי אחראי להקצנה.
חברה שבה אמות המידה נקבעות על ידי “הנורמה” מזמינה הקצנה. “הנורמה” הרי נקבעת על פי הממוצע. הממוצע נע כל הזמן מן המרכז ימינה ושמאלה בהתאם להתרחקות הקצוות ככל שהסקלה תיטה ימינה, הנורמה תיטה גם היא מן המרכז ימינה, ולהפך – להפך. אדם שרוצה להזיז את הנורמה לימין עליו להקצין לקצה הימין ואם רוצה להזיז את הנורמה שמאלה – עליו להקצין לקצה השמאל. כך שגם מי שדעותיו האמיתיות אינן בקצה זה או אחר, כדאי לו להביע דעות קיצוניות ולעשות מעשים קיצוניים כדי שהמטוטלת תיטה לכיוונו ותעצור בדיוק במקום שהוא באמת שם.
בנתיים הצבור שומע את הקולות ורואה את המעשים, וצעירים שדעותיהם טרם גובשו (וגם כאלה שלעניין זה הם “צעירים ברוחם” – מושפעים מכל משב רוח וכאלה יש רבים מאד) שומעים את הקולות הקיצוניים ומשתכנעים מעל ומעבר למה שהתכוונו מפריחי אותם קולות, והקיצוניות הולכת וקונה שביתה.
על פי השקפת היהדות, לעומת זאת, אמות המידה אינן נקבעת לפי “הנורמה” ולא על פי ממוצע כלשהו. בשעה שנשמע הדיבר “אנוכי” ירד אנך של אמת מוחלטת לעולם וכל השקפה נמדדת על פי אותם ערכי נצח. גם אם אדם יביע דעות קיצוניות ככל שתהיינה, מי שבאמת שואף להשקפה תורנית אמתית ישאל את השאלה הנפוצה ביותר בספרות התלמודית: “מנא הני מילי”? – מהיכן לקחת זאת. וגם אם תקנה השקפה קיצונית כזו או אחרת שביתה בלב כמה אנשים לא תהיה לה אחיזה לטווח ארוך כיון שבכל שלב יש אפשרות לחזור ולמדוד האם השקפה זו או אחרת מתיישבת עם אותו אנך נצחי.
ואם נראה כי משתלטת דעה קיצונית בתחום מסוים, הרי אחת מהשתים או שמתיישבת היא עם האנך הנ”ל וממילא אינה קיצונית, או שהיא זמנית כמוסבר.
הסכנה האמתית נשקפת דווקא מהשקפת העולם הליברלית – חילונית וכל הדוגלים באותה השקפה המזהירים מפני הקצנה יש לומר להם “טלו קורה מבין עיניכם”.
עתה משהתבררה להם הסוגיה יוכלו להתפנות לבושה עליה דברנו בתחילת המאמר.