“ודגלו עלי אהבה” התורה המקצרת כל כך בעיקריה, שבת למשל, כתובה בקיצור נמרץ והלכותיה הרבות שכל אחת מהן גוררת עונש חמור למזלזלים בה מוגדרת כ”הררים התלוים בשערה”, האריכה רבות בפרשת דגלי ישראל במדבר.
וכתוב במדרש שבשעת מתן תורה, ראו המלאכים את ישראל דגלים דגלים ונתאוו להיות דגלים כמותם (מד”ר במדבר ב’ ב-ו) ואומר ה”כלי יקר” כי הדגלים המקיפים את ארון הקודש “כמחולת המחנים” נעשו כן כי “עיקר חשקם של ישראל היה להראות לכל העמים כי שם ה’ נקרא עליהם ויראו מהם ועל ידי זה ישאו דגל הרוממות והנצחון בכל ארבע רחות העולם.
שלמות האדם היא בארבעה קנינים הכוללים את כל השלמות האנושי החכמה המידות הטובות (והענוה בראשם) הגבורה והעושר. והם הקניינים שאמרו חז”ל המביאים השראת שכינה שכך אמר: “אין השכינה שורה כי אם על חכם עשיר גבור ועניו” (נדרים לח.) וכך באו הדגלים לפי הקניינים האלה.
דגל מחנה יהודה: כולל את שבטי יהודה יששכר וזבולון הם הראשונים כי מהם תצא תורה תורה ביהודה נאמר “לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו”. ויששכר הם לומדי התורה “ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים” (דה”י א’ י”ב ל”ב) וזבולון הם מחזיקים התורה מלבד היותם למדנים בעצמם כמו שנאמר ” ומזבולון מושכים בשבט סופר ואומר הכלי יקר כי זבולן לא היה טפל ליששכר “להורות שהלומדה והמחזיק בה שקולים המה” והם נוסעים לראשונים כי להם משפט החכמה “כי מלחמתם של ישראל אינו בחרב וחנית כי אם צריכים להיות חמושים מזוינים בחמשה חומשי תורה שנחלקו לז’ ספרים” ואלה כלי הזין שלנו.
דגל מחנה ראובן: כולל את שבטי ראובן שמעון וגד. מורים על המידות הטובות ועל הענוה שכן ראובן בענוותו הגם שהיה בכור הודה ולא בוש במעשה בלהה ושמעון היו מלמדי תינוקות הזקוקים לסבלנות ואורך רוח ובעיקר ענוה – לא להלך בגדולות וגד היה בעל צדקה שנאמר עליו בברכת משה “צדקת ה’ עשה” (דברים ל”ג כ”א)
דגל מחנה אפרים: כולל שבטי אפרים בנימין ומנשה. מורים על הגבורה שנאמר: “לפני אפרים בנימין ומנשה עוררה את גבורותיך” (תהילים פ’ ג’)
דגל מחנה דן: כולל שבטי דן אשר ונפתלי. כנגד מידת העושר אשר – שמנה לחמו. נפתלי – שבע רצון. ודן הרי עשה עגלים מרוב זהב שהיה להם.
אפילו המלאכים נתקנאו בעם ישראל שהוקף בכלל המידות הטובות