שעת בירור

ישנן תחנות במהלך ההיסטוריה שמתקיים בהן בירור. ומי שנפלט – נעלם. הבירור הגדול יהיה ערב אחרית הימים וכך נאמר בסוף ספר דניאל: “יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו”. (דניאל י”ב י’) לקראת אחרית הימים מגיע זמן בירור.

לפני שנים פגשתי את אחד מרבותי הלוא הוא נכד החפץ חיים הגאון הרב הלל זקס זצ”ל, שהיה ראש ישיבת חברון וראש ישיבת כנסת הגדולה, באמצע רחוב בשכונת גאולה. אמר לי הרב: “מרדכי, בוא אומר לך מה קורה, הקב”ה מוריד מסך וכשהמסך ירד, מי שיהיה כאן, יישאר כאן. ומי שיהיה מצדו השני יישאר שם, מנותק, לנצח… ואנחנו מחזיקים בכח בשולי המסך ומבריחים כמה שיותר נשמות. ואני יודע, הוסיף ואמר, מי הן אותן נשמות, אך לא אגיד לך הפעם”. והזדמנות נוספת, לצערי הגדול, לא הייתה בטרם הלך לעולמו, ופרח לו איש האמת.

הרב דיבר על הנשמות העוברות משם לכאן, ואילו בימים אלה מתברר מי מתברר כשייך ל”שם”.

שעת בירור היא. קברניטי עולם התורה מכריזים “מי לה’ אלי” ורבים מרימים את הדגל. אך אחרים, ביניהם חובשי כיפות ואף כאלה המוגדרים כרבנים, מכריזים שאינם שייכים. אלה מוסיפים את סכיניהם הקטנים ותוקעים בגבנו עת אנו נרדפים על ידי כוחות פוליטיים משפטיים ותקשורתנים ושאר מלחכי פנכה. (ואינם שמים לב שאותם אלה שהם מצטרפים אליהם בהסתה נגד עולם הישיבות, יקיאו אותם מתוכם ברגע שיגמרו לנצל אותם).

כמובן שאין הדברים אמורים ביחס לכלל בני הצבור הדתי-לאומי ורבניו, רבים מאד מהם נמצאים אתנו בלב שלם בשעה הקשה הזאת. ורבים ביניהם עושים תורתם אומנותם, הכוונה רק לאלה שהם כאלה.

הדברים לא באים לידי ביטוי רק ביחס ללימוד תורה אלא גם ביחס לקיום מצוותיה.

הגדיל לעשות כותב באחד העלונים המוכתר בתואר רב.

הדברים הובאו על ידי ידידיה מאיר במאמרו, הוא ציטט את הדברים שכתב אדם המוגדר כאמור כרב, וכראש מכון תורני ביישוב הר ברכה. הכותב דן בשאלה איך להתיחס למי שחילל שבת בפרהסיא כדי לבשר לשומרי המצוות על שחרורם של החטופים בשבת וכתב פתקים על כך ותלה בבתי כנסת וזאת כדי לשמח את באי בתי הכנסת שאינם פותחים כלי תקשורת בשבת. הלה דן בשאלה כיצד נתייחס, האם נמחה על חילול השבת, ולאפשרות זאת קורה הוא “עין רעה”, או נודה על אהבת ישראל שמילאה את לב אלה שרצו לשמח את אחיהם הדתיים וגישה זו מכונה אצלו “עין טובה”. מסקנתו שכמובן אהבת ישראל עדיפה ויש לשבחם על אהבתם ורצונם לשמח את חבריהם… ואילו המיצרים על חילול השבת מוגדרים אצלו כבעלי “עין רעה”! עד כדי כך.

רבותינו ביטלו מאות אלפי תקיעות שופר בכל רחבי העולם היהודי באותם ראשי שנים שחלים בשבת. וזאת למרות שהכוונה לתקיעת שופר שמדאורייתא שכה רבות מדברים על התיקון שתקיעה זאת מתקנת וההצלה שמביאה בכנפיה. שהרי רק יום ראשון של ראש השנה יכול לחול בשבת. וזאת מחשש שמא יהיה במקום מסוים שיש בו רשות הרבים מדאוריתא יהודי הגר מצד אחד של רשות הרבים ויש ברשותו שופר, אך אינו יודע לתקוע, ובראש השנה, בעיצומו של יום נודע לו שנבחר להיות בעל התקיעה. ומעברו השני של רשות הרבים (ורק שם) יש יהודי היודע לתקוע אך אין לו שופר. ובעל התוקע החדש ישכח ששבת או ישכח שאסור לטלטל ברשות הרבים בשבת (שהרי לא מתקנים תקנות עבור אלה העוברים במזיד) ויטלטל את השופר ד’ אמות ברשות הרבים. מחשש שמא מקרה כזה יקרה בטלו את כל תקיעות השופר לאורך כל ההיסטוריה וכך גם מקרא מגילה ונטילת לולב.

כשנחשב את הסיכויים שכל הפרטים הנ”ל יצטרפו ויתרחש אירוע כזה נגיע ללא ספק למסקנה שהסיכוי נמוך ביותר… ובכל זאת כדאי היה לבטל את תקיעות השופר, קריאות המגילה ונטילות הלולב בכל תפוצות ישראל כולל בכל המקומות שאין כלל רשות הרבים מדאורייתא ובלבד לא להגיע לחשש שכזה. כך התיחסו רבותינו לחילול שבת וזה המדד.

מדוע שלא נרחם על אלה שידאגו מפני שלא תקעו בשופר בראש השנה הרי חז”ל אומרים שתקיעת שופר גורמת שהקב”ה יקום כביכול מכסא דין וישב על כסא רחמים, והגמרא אומר שכל שנה שלא תוקעים בשופר בתחילתה עלולה להיות שנה רעה במהלכה ובסופה….

מי ש”אהבת ישראל” מזויפת מכריעה ומתירה חילול שבת שאין בו באמת כל תועלת. ימצא את עצמו במקום הראוי לו. בודאי לא בחברת רבותינו גוזרי הגזרות הנ”ל. כשהיהדות ומצוותיה אינן בעיניו אלא פולקלור, ברור ש”עין טובה” של “אהבת ישראל” עדיפה…

***

השבוע פורסמה בעתון המתימר להיות שופרה של הציונות הדתית, קריקטורה הבזה לתלמידי הישיבות שתורתם אומנתם המראה כיצד לומד התורה אינו תורם מאומה ל”נשיאת האלונקה” ואף מכביד עליה ומנצל אותה.

כיון שמדובר באנשים דתיים. יש להניח שהם יודעים את המשנה בסנהדרין והגמרא שעליה. הכוונה למשנה בריש פרק חלק האומרת: כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, ואלו שאין להם חלק, המינים והאפיקורסים”. והגמרא מגדירה מהו אפיקורס שאין לו חלק לעולם הבא ואינו כלול בכלל אותם “כל ישראל” שיש להם חלק לעולם הבא, ואומרת: “היכי דמי אפיקורוס כגון דאמר מאי אהנו לן רבנן לדידהו תנו לדידהו שנו” (סנהדרין צ”ט ע”ב).

עברו אפוא את כל הגבולות, תחת הסיסמא של “יחד ננצח” החליטו להיות ביחד עם כל אותם מפגינים ומטיפים נגד לומדי תורה גם במחיר הפרידה מאותו כלל ישראל עליו מדברת המשנה בסנהדרין.

לפני שנים שמעתי מאחד מידידי את העדות דלהלן:

הוא היה במילואים באחד המוצבים שבבקעה. הם היו אמורים להיות כמה שבועות במוצב מנותקים מכל העולם. המפקד היה איש השומר הצעיר מאחד הקיבוצים. ידידי, בחור חוזר בתשובה,  היה פונה למפקד ומבקש ממנו הרבה בקשות בענייני קיום מצוות, שבת כשרות עירובין וכד’ והיה שם אדם אחד חובש כיפה שכל הזמן אמר למפקד “זה מותר” ו”זה מיותר” וכן הלאה. ולא חדל מלהצר את רגליו של ידידי שבסך הכל רצה לקיים מצוות כדבעי. יום אחד אמר לו המפקד: תראה, אנחנו כאן כמו בפולין, שם היה הפריץ היהודי וה”מושקה” של הפריץ, והמושקה היה תמיד מלשין לפריץ על היהודי. כך גם כאן, אני הפריץ אתה היהודי והוא המושקה…

בשום מקום בעולם לא אוהבים את אלה הבוגדים בבני לוויה.