סיכום נושא גיוס בני הישיבות נכון לאדר א’ תשע”ד

מדוע בני הישיבות לא מתגייסים?

שאלה שהיא המוסברת ביותר מבין השאלות המנסרות בחלל העולם, ויחד עם זאת התשובות עליה מוכרות פחות מכולן.

ננסה לטפל בשאלה זו בפעם המי-יודע-כמה ולסכם את הנושא בתמצית.

את הסיבות להתנגדות הנחרצת לגיוס בני הישיבות ניתן לסכם ולרכז בשלשה סעיפים. (ויודגש, כל סעיף או תת-סעיף די בו כדי להסביר את כל התופעה כולה וכולם ביחד – על אחת כמה וכמה, ולכן גם אם מאן דהו לא יבין, לא ירצה להבין או להסכים עם אחת מהן חבל להשקיע אנרגיה בנסיון להאבק נגדה שכן יש גם את האחרות.)

1. הסיבה העיקרית – “תורה מגינה ומצלה” בני הישיבות נושאים בנטל, אדרבא האחרים משתמטים מלשאת בנטל הקיום של עם ישראל בפורקם עול מצוות ובהתעלמם לחלוטין מעול לימוד התורה. תרומתם העצומה של בני הישיבות מתחלקת לשנים:

א. מה שאמר בזמנו ראש הממשלה המנוח שרון: “הצבא מגן על עם ישראל בהווה, בני הישיבות מגינים על העם בעתיד” ההווה קצר מועד והעתיד ארוך עד מאד כך שתרומתם לאין שיעור חשובה יותר, בלי בני הישיבות לא יהיה צורך בצבא בכלל כי לא יהיה עם להגן עליו.

ב. לימוד תורה מגן גם בהווה לא רק בעתיד, גם על קיומו הפיסי של עם ישראל לא רק על צורתו הייחודית כעם. הגנה זו תורמת “לא פחות ואף יותר מכל החיל הלוחם” כלשון הרב קוק ז”ל באגרתו. כיצד פועלת הגנה זו – זאת הסברנו בהרחבה במאמרינו השונים, בספרנו “למה הם שונים – החרדים והחברה בישראל” ובשיחות מוקלטות רבות.

2. כל זמן שמדברים על “צבא העם”, על “כור היתוך של החברה הישראלית” ושאר קלישאות. ובלא קלישאות – כל זמן שהצבא משמש ככלי רב עוצמה “לחנך מחדש” את כל הצעירים להיות מה שמצפים מהם – ישראלים “נורמלים”, כאלה או אחרים, אך ודאי לא חרדים, אין בכלל מה לדבר על הליכה לצבא. אנו איננו רואים את ה”חברה הישראלית” כמושא נשאף להשתלבות בו. אדרבא, אנו עושים כל מאמץ לחנך את ילדינו להיות שונים לחלוטין מאב הטפוס שמגדלת החברה הישראלית. מושגיה אינם מושגינו, ערכיה אינם ערכינו, ואורח חיינו שונה לחלוטין משלה. עצם ההגדרה של הצבא כ”כור היתוך” מהוה איום וסיבה לא להשתלב (בצד החוצפה ועזות המצח שברעיון – מי הם אלה שיתיכו אותנו בכור?). אין אנו רוצים להשתלב בחברה הישראלית ואין אנו רוצים לריב איתה או להעליב אותה, כל שאנו רוצים הוא לחיות לצידה ב”דו קיום בשלום” תוך כבוד הדדי.

ואם אמור יאמרו: ומה יהיה אם הצבא יחדל להיות “צבא העם” “כור היתוך” וכד’ ויהפוך לצבא מקצועי שייעודו אך ורק להילחם ולהגן האם נתגייס? התשובה היא: במקרה כזה לא יהיה כל צורך בנו ואיש לא ירצה שנתגייס על כל ההוצאות המיותרות שיתהוו כתוצאה מהצורך בהתאמת המערכת לאורח החיים החרדי ועל כל הבעיות שיהיה צריך לפתור (“הדרת נשים” כביכול, כשרות מהודרת, צניעות מוקפדת, קביעת עתים לתורה וכד’). הרי במקרה כזה עשרות אחוזים מהחיילים המשרתים, לא דתיים כדתיים, יישלחו לבתיהם בהיותם מיותרים לחלוטין, ואת המגויסים החדשים יקחו מקרב המתאימים אלה יתוגמלו בהתאם. ממילא גם לא יהיה מקום לדבר על פריסה רחבה של פוטנציאל המתגייסים וחלוקת הנטל שכן בצבא מקצועי שיתן הטבות רבות למתגייסיו וישלם להם כראוי (וזאת מהתקציב שיתפנה אחר שהמיותרים יישלחו לבתיהם) אנשים ירצו לשרת ולא יראו בכך כל נטל.

כך שמדובר ב”ממה נפשך” אם הצבא ימשיך להיות צבא העם – אין אנו יכולים להתגייס. ואם יחדל להיות כזה ותשונה צורתו – איש לא ירצה שנתגייס.

3. כיון שמדובר במלחמת תרבות על אופיה של מדינת ישראל. וכיון שכל ההתעוררות המזויפת וחילול מושגים כמו יושר וצדק שנעשה תוך גלגולי העינים של הצבועים – הפוליטיקאים, אין לה כל קשר לצרכי בטחון או לחלוקה צודקת של הנטל, אלא כל כולה נובעת ממאבק על חילון העם, מאבק בו התחילו מזה זמן רב ועתה עם הגידול במספר שומרי המצוות והתגברות השפעתם נתקפו המנהיגים החילוניים בפאניקה עצומה וחידשוהו ביתר שאת ובצורה גמלונית חסרת כל טקט, דבר הבא לידי ביטוי בסוללה ארוכה של מאבקים נגד כל דבר שנדמה שריח יהדות נודף ממנו, הרי עצם העובדה שהם רוצים שנתגייס גורמת שאנחנו נעשה את ההפך. כך שמאבקם אודות הגיוס לא ישא כל תוצאה חיובית מבחינתם עד כמה שהדבר נוגע למספר המתגייסים אלא להפך. והם יודעים זאת היטב ולכן מטרתם האמיתית היא להכפיש ולהמאיס את הצבור החרדי על כלל הצבור. ובזאת יש להם אמנם הצלחות מסוימות אך גם הן קצרות טווח שכן ברגע שהחילוני מורעל התקשורת פוגש אדם חרדי פנים אל פנים לא עובר זמן רב עד שהסטריאוטיפ מתנפץ ומכיון שנכון הדבר שיש גידול מספרי עצום בכמות החרדים הרי יותר ויותר אנשים פוגשים יותר ויותר חרדים ולומדים עד כמה הדמוניזציה והסטריאוטיפיזציה מזויפים מתוכם.

לסיכום:

1. החרדים תורמים ואסור לותר על תרומתם ולגייסם.

2. הצבא לא מתאים לחרדים ולא רוצה להתאים עצמו.

3. רק אנשים לא מציאותיים, כאותם חברי כנסת שלא קראו ולא שנו ולא שמשו תלמידי חכמים, חושבים שאפשר לנהל מלחמת חרמה נגד החרדים שמטרתה לעקור את רסיסי הצורה היהודית של מדינת ישראל ולצפות מהחרדים שישתפו פעולה נגד עצמם.

בהערת אגב נוסיף ונאמר, כי אף שהפיכת הצבא לצבא מקצועי הוא דבר המתבקש מאליו, וייטיב עם עולם התורה ובני הישיבות, (וממילא עם העולם כולו), ועם הצבא עצמו. מכל מקום, יהיה זה חרבן החברה הישראלית. זאת עקב הכישלון המוחלט של מערכת החינוך. כשלון שהולך ומעמיק משנה לשנה. מי שנקלע להפסקה בתיכון ישראלי, מי שרואה את מגלי המתכות בכל השערים, מי שרואה את רמת הדבור כלפי מורים וכלפי חברים, את האלימות המילולית והפיסית את ההדרדרות המוסרית לעין כל,  יבין כי אוי לה לחברה אם הצעירים האלה בצורה בה הם נראים ומתנהגים יצאו לחיי המעשה בלי לעבור סדנת תיקןן דרסטית לכשל הנורא הנקרא בטעות “חינוך” דרכו עברו והתעוותו. למזלה של החברה הישראלית רוב הצעירים הולכים אחרי התיכון לצבא שם עוברים כור היתוך שעבורם הוא הכרחי. מה שעבור  צעירי הצבור החרדי הוא מזיק ומיותר עבור צעירי ישראל הכללית הוא נחוץ בונה והכרחי.

שורש הבעיה היא אפוא מערכת החינוך הישראלית שהתרחקה מתורה ומדרך ארץ גם יחד.