הקומדיה האלוקית (מה יהיה באופוזיציה?)

מעשה בעני מרוד שהיה זקוק לסכום כסף גדול לחתן את בנותיו, ניגש לרבי מקוצק וקיבל ממנו מכתב המלצה לגביר רוטנברג.

הלך העני וליבו טוב עליו. הן ידוע ומפורסם היה שרוטנברג חסיד גדול הוא, ודברי הרבי מקוצק קודש הם לו, ומכתב מהרבי יקר בעיניו מכל יקר. ולו, באמתחתו יש מכתב שכזה! אין ספק שכל בעיותיו נפתרו, וכבר ראה בעיני רוחו את החתונות שיערוך לבנותיו.

הגיע לארמונו של הגביר. השוער שבשער שאל לרצונו, ומששמע שמכתב מהרבי מקוצק בצקלונו, רץ מיד לבשר לאדונו ביודעו כמה חביב מכתב כזה בעיניו. ואכן, מר רוטנברג יצא בכבודו ובעצמו לקבל פני העני, והכניסו בכבוד גדול ללשכתו, וקיבל מידיו את המכתב, אותו קרא בהתרגשות של ממש. בינתיים הורה להכין עבור ההלך העני כיבוד מפואר, והציע לו לשהות בביתו כמה ימים. משהסכים העני, הורה רוטנברג להכין עבורו את חדר האורחים המפואר ביותר, ובמשך ימי שהותו אירח אותו בכבוד מלכים.

והעני – דעתו זחה עליו, הנה המכתב פועל את פעולתו! אין ספק שבא סוף וקץ לכל צרותיו.

ביום השלישי קרא לו רוטנברג ללשכתו, איחל לו דרך צלחה, והעניק לו …זהוב אחד לצרכי החתונה.

העני היה נראה כאילו בלע את לשונו… הוא הביט במטבע העלוב ובפניו של העשיר כלא מאמין. הוא קיווה, למעשה היה בטוח, שהנה מקבל הוא עשרת אלפים זהובים לפחות! ועתה חוזר הוא לבראשית, לעוני, לדכדוך ולדאגה לבנותיו.

מה יעשה? יצא מארמונו של רוטנברג ושקו הדל על כתפו. והלך והתמרמר והלך והתמרמר עד שהגיע ליער. כאן, בהיותו לבדו באין איש בסביבה, התפרץ התסכול, והבכי יצא מגרונו בקול גדול. נעמד העני ופנה לקב”ה ואמר: ריבונו של עולם, אי אפשר לסמוך על אף אחד, לא על המכתב של הרבי, ולא על הגביר. פונה אני אפוא אליך, רק אתה יכול להושיעני….

תוך כדי שהוא שופך את לבו, שומע הוא שעטות סוסים וגלגלי עגלות, ולידו נעצרת כרכרה מפוארת ואחריה עגלת צב. ומהכרכרה ניבטות פניו של מר רוטנברג שקורא לו לעלות ולשבת לידו. הוא מנגב את עיניו ועולה. מר רוטנברג מוציא ארנק ובו אלפי רובלים רבים ונותן לו ואומר: זה בשביל ההוצאות הרבות שיהיו לך לקראת חתונות בנותיך. ומאחורי יש עגלת צב מלאה בכל הדרוש לזוגות הצעירים קח את העגלה ואחרי שתפרוק אותה תהיה לך עגלה ותוכל להתחיל להתפרנס כעגלון…

נרעש כולו שאל העני את מר רוטנברג: אם החלטת לתת לי מדוע שלחת אותי ריקם? אתה יודע מה חשבתי עליך?

ענה לו רוטנברג: כשהסתובבת בביתי זחוח, ראיתי שאתה כה בטוח בעצמך, יש לך בכיס אחד מכתב מהרבי מקוצק, ובכיס השני יש לך את רוטנברג. מה צריך עוד? ואת הקדוש-ברוך-הוא שכחת… החלטתי להזכיר לך שלא רוטנברג ולא המכתב יושיעו אותך, ושילחתי אותך ריקם… חישבתי שבינתיים הגעת ליער ובוודאי הגעת למסקנה שרק הקב”ה יוכל להושיעך. עכשיו אני יכול לתת לך בשליחותו את כל שאתה צריך.

שנים התרגלנו ש”אחיות” יש לנו בבית המלך, זה במשרד ממשלתי מרכזי כזה והשני בוועדה חשובה זו וכולם בעמדות מפתח שלטוניות, ונכנסנו לשאננות. כן, התפללנו בבתי הכנסת וחגגנו את החגים והשתדלנו לקיים מצוות אבל היינו שאננים כי כאמור, אחיות יש לנו בבית המלך…

כשנדמה לנו שנציגינו מגורשים מצינורות ההשפעה, חשים רבים כי אנו בעיצומה של טרגדיה. ולא היא. הטרגדיה האמתית היא שאנו חושבים שאנו בטרגדיה. האמת היא שאנו צופים בקומדיה האלוקית.

הקב”ה מראה לנו שאין לנו ולא כלום. לא גבירים, ולא מכתבים, לא נציגים בממשלה, ולא חברים בקואליציה ואין אנו אלא גלגל חמישי בעגלתה הריקה של המדינה. גם אם עגלתנו, שלא כעגלתם, מלאה מזן אל זן. ואין לנו על מה להישען אלא על אבינו שבשמים.