הקריסה הגדולה – האמת שמאחורי השחיתויות

ה”דמוקרטים” וה”ליברלים” למיניהם עומדים נוכח משבר אחר משבר, תיקי נתניהו שהיו ספינת הדגל שלהם ושהיו מגוחכים מתחילתם ועליהם הימרו במלוא כובד משקלם, קורסים והולכים וגוררים אחריהם לתהום עוד ועוד פרות קדושות שמתגלות במלוא עליבותן. הפגנות קפלן שמומנו מכספים לא כשרים מכל הכיוונים (והיום גם מדובר שיש כאן קשר עברייני של העברת כספים רבים עם ראשי ההיסתדרות) לא הובילו לשום מקום. הצעקות שהממשל הנוכחי לא רוצה החזרת חטופים התגלו כעלילה נוראה כשכל החטופים החיים חזרו, והחללים מוחזרים והולכים. הפרקליטה הצבאית שהתנהגותה עבריינית ילדותית ומחפירה כשכולם חושדים שהיא רק קצה קרחון של מגדל קלפים שחור שמתערער. באופן אוביקטיבי. שלא לדבר על התנהלותה המוזרה של היועצת המשפטית שמחבלת בכל מה שהממשלה עושה, ועושה זאת בריש גלי ובצורה בוטה בלי שמרגישה צורך באיזשהו “סיפור כיסוי”. היית מצפה מהישרים שביניהם שיודו מזמן: “טעינו בכל הדרך”. הדבר כידוע לא קורה, הם מתחפרים בעמדותיהם, החכמים יותר שביניהם שותקים לזמן מה ומורידים ראשיהם “עד יעבור זעם” והפחות חכמים ממשיכים לזעוק את ססמאותיהם הישנות כאילו מאומה לא התגלה.

יש להבין את המסתתר מאחורי ההתנהגויות העבריניות לכאורה האלו.

קל לומר “מושחתים מושחתים מושחתים” אבל, אם אכן כולם כאלה, מה לנו כי נתעסק אתם? מה נלמד מזה?

נראה לי שלא כולם באמת מושחתים, יש להם שיטה. ולכן הם מסוכנים שבעתים ויש לדעת זאת.

כשאדם יוצר את סולם הערכים שעל פיו הוא אמור לחיות, בעצמו, הוא בונה לו שליבות ומעקפים לפי הצורך.

הרי הדמוקרטיה אינה “ערך”, היא כלי להשתית את ערכי הליברליזם. גם הליברילזם אינו ערך מוחלט כי כידוע לא לכל דעה ולא לכל קבוצה יש לתת את הזכויות, רק ל”הומניסטים” ל”מוסריים” לאלה שמבינים את הקו  וכו’ ולכן מתירים הם לעצמם להטות את חוקי הדמוקרטיה ואת ערכי הליברליזם כל אימת שלפי דעתם יש לעשות כן, וזאת כמובן כדי להציל את הדמוקרטיה עצמה ואת הליברליזם עצמו. וכל אחד שיש לו כח ודעה יעשה זאת לפי טעמו. ולפתע מוצאים הם את עצמם מתסבכים ומסתבכים בהפרות חוק. החל מהפרות של חוקים טכניים והלאה במבוך להפרות של חוקי מוסר עד הערכים היסודיים ביותר שכל חברה מכירה בהם.

כדי להבין זאת נפליג אחורה קרוב לשליש הראשון של המאה ה-20.

מה המנגנון שגרם לאנשים הגונים לתת לאירועים שהתרחשו בגרמניה להתקדם כפי שהתקדמו.

משפטן גרמני נתן לדברים ביטוי בנאום שאת תמציתו נביא להלן:

“ברצוני לתת רקע על התקופה בה עלתה המפלגה הנאצית לשלטון כדי שתבינו את מה שהתרחש.

אחרי ההפסד במלחמת העולם הראשונה תקפה את הארץ מעין קדחת. קדחת של בושה, של השפלה, של רעב, של אבטלה, היתה לנו דמוקרטיה אבל היה פחד, פחד מההוה מהעתיד ומעצמנו. רק אם תבינו זאת תבינו מה היה היטלר עבורנו. הוא אמר לנו – הרימו ראשיכם, הרימו ידיכם, היו גאים בגרמניותכם. יש רק בעיה אחת והיא שהשטן יושב בתוכנו. בעת שבני השטן יושמדו סבלכם יגיע לקיצו. אלה היהודים הצוענים ועוד… היה זה הספור הישן של השעיר לעזאזל.

ומה היתה תגובתם של אלה, כמוני, שידעו שהכל שקר? שידענו שאלה שקרים ואף גרוע משקרים? למה ישבנו בשקט? למה לא נקטנו עמדה?

• כי אהבנו את מולדתנו.

מה זה משנה אם קבוצה פוליטית זו או אחרת תסולק. מה יקרה אם מיעוט זה או אחר יאבד זמנית את זכויותיו. זה זמני, זה ישתנה, היטלר עצמו יעבור מן העולם. המולדת בסכנה וצריך לצעוד קדימה… קדימה! היתה הסיסמא.

וזה הצליח יותר ממה שחשבנו. היטלר היפנט את כולנו, את כל העולם.

מצאנו את עצמנו מחוזקים על דיי בני ברית חזקים! דברים שנאסרו עלינו כמדינה דמוקרטית, ניתנו לנו עכשיו.

מה אמר העולם? קחו!!! קחו!!! קחו את הסודטים, קחו את אוסטריה, קחו את צכיה, קחו הכל…

ואז, יום אחד הבטנו מסביב ומצאנו עצמינו במצב נורא. הפולחן שהחל באולם זה התפשט בכל העולם ומה שהיה אמור להיות אפיזודה חולפת הפך להיות לדרך חיים.”

סמלי הדבר, שבו זמנית לאירועים המוזרים של חקירת הפרקליטה הצבאית מתפרצת לעולם פרשיה של כספים ושוחד ועיוותים רבים, הגדולה מסוגה בהיסטוריה של מדינת ישראל. כי ברגע שהסכר נפרץ המים אינם זורמים רק בנתיב שקבעו להם. אם מותר לאנשים ליצור לעצמם חוקי דמוקרטיה משלהם מותר לאחרים גם להנות מכל מיני פריצות במערכת המקובלת וכך כל המערכת הופכת להיות לרשת שנקביה גדלים והולכים עד שנראית כחור שחור אחד גדול.

רק מי שחי לפי אנך שירד מלמעלה, מעבר לדעת בני אדם, וממילא מעבר לאירועי הזמן והמקום. לא יוכל לכופף את ערכיו להתחדשויות שהזמן גרמן. רק מי שיצר את הערכים יכול לשנותם כרצונו. את הערכים של החברה החילונית יצרו בני אדם מתוך כך חושבים הם, בהגיון ובעקביות מרשימה, שהם הממונים על יישומם ובידם לעקם אותם לפי הצורך. לעומת זאת, אמת שאין מקורה כאן ועכשיו, והיא נוצרה על ידי כח עליון כאנך שאליו צריך להשוות את כל המציאות הקבועה והמשתנה, לא תזוע מכל רוח מצויה ומכל צורך אמיתי או מדומין.