התוכחה נפרשת מול עינינו, האמנם?

דברים פרשת כי תבוא פרק כח

(ל) אשה תארש ואיש אחר ישכבנה בית תבנה ולא תשב בו כרם תטע ולא תחללנו:

(לא) שורך טבוח לעיניך ולא תאכל ממנו חמרך גזול מלפניך ולא ישוב לך צאנך נתנות לאיביך ואין לך מושיע:

(לב) בניך ובנתיך נתנים לעם אחר ועיניך ראות וכלות אליהם כל היום ואין לאל ידך:

(לג) פרי אדמתך וכל יגיעך יאכל עם אשר לא ידעת והיית רק עשוק ורצוץ כל הימים:

(לח) זרע רב תוציא השדה ומעט תאסף כי יחסלנו הארבה:

(לט) כרמים תטע ועבדת ויין לא תשתה ולא תאגר כי תאכלנו התלעת:

(מ) זיתים יהיו לך בכל גבולך ושמן לא תסוך כי ישל זיתך:

(מא) בנים ובנות תוליד ולא יהיו לך כי ילכו בשבי:

(מב) כל עצך ופרי אדמתך יירש הצלצל:

העולה מהפסוקים האלה שבפרשת התוכחה שב”כי תבוא” הוא, שהכאב גדול במיוחד כשהכל מוכן והכל נמצא אבל כשמגיע הרגע להנות מהעמל ולהפיק ממנו תועלת – הכל נעלם, הכל הולך ומתמוסס כעשן. לכאב זה, של זורע ואינו קוצר, של מי שיש לו כל מה שרוצה וכל מה שצריך ואינו יכול להנות מזה בבחינת “רק בעיניך תראה ושם ללא תבוא” מיחדת התוכחה את מספר הפסוקים הגדול ביותר. ללמדנו שמדובר במכה קשה וכואבת במיוחד.

וכמו כן נאמר בדברים פרשת שופטים בפרשת היציאה למלחמה שכהן משוח מלחמה מכריז:

(ה) ודברו השטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה בית חדש ולא חנכו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחנכנו:

(ו) ומי האיש אשר נטע כרם ולא חללו ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יחללנו:

(ז) ומי האיש אשר ארש אשה ולא לקחה ילך וישב לביתו פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה:

וברש”י: – ודבר של עגמת נפש הוא זה.

במחשבה נוספת: וכי לא זו התופעה שאנו עדים לה בשנים האחרונות?

הכל מתחיל מבחירות שהיו מוצלחות מאד מבחינת הצבור המאמין קמה ממשלת-חלומות ולא עלה בידה לעשות מאומה והכל הולך מדחי אל דחי הן מבחינה דתית והן מבחינה לאומית.

ובמישור הכללי:

הכניעו את החמס וחיסלו את בכיריו, והתוצאה בוששת לבא נראה כי הוא ממשיך להחזיק בשלטונו ובד בבד משקם את יכולותיו.

ניסים ונפלאות נעשו בצפון, מבצע הביפרים, חיסול נסראללה ועוד הרבה והתוצאה – מה שהיה הוא שיהיה…

הן במבצע “עם כלביא” והן במבצע “שאגת ארי” היו הצלחות שכל העולם עצר את נשימתו נכחן. שיתוף פעולה נפלא מסוגו בין הצבא הישראלי והאמריקאי. פעילות ללא רבב אף חלל ואף פגיעה בלוחמים הישראלים, מבצע חיסול הבכירים באיראן, מבצע חילוץ הטייסים האמריקאיים. יכולות מודיעיניות ומדעיות מרשימות כל כך הפצצות מסיביות על סמלי שלטון ומרכזי יכולת איראנייים. ובהגיע רגע קצירת הפרות – מאומה שום דבר, ונראה מה שהיה הוא שכנראה יהיה…

גם בלי הפסוקים הנ”ל היינו אמורים לשאול: מה המשמעות של אוסף התופעות הבלתי הגיוני הזה ומה ה’ אלוקינו דורש מאתנו. וכשכתוב הכל מראש והתסריט משורטט היטב בפרשת התוכחה, מה יש לומר?

רבי שלמה ברעוודא זצ”ל הספיד את ראש ישיבת מיר רבי נחום פרצוביץ זצ”ל שהיה נחשב כאחד ממגידי השיעורים הטובים בעולם ראש ישיבה ששנים שכב כאבן דומם ואי אפשר היה לקבל ממנו תורה וחכמה. נענה הספדן ואמר: נאמר בפסוקי התוכחה שבספר ישעיהו “לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבניו תסתתר” שאל הרב ברעוודא. אם אבדה החכמה מדוע קוראים להם חכמים? וענה ואמר: הקב”ה נותן לנו חכמים אך מראה לנו שאין אנו ראוים להנות מחכמתם וכך שוכב לו הגאון הרב פרצוביץ בינינו אך אין אנו יכולים להנות מחכמתו הנשגבה. הקב”ה רוצה להראות לנו שאין אנו ראויים.

זו גם משמעות פסוקי התוכחה הנ”ל הקב”ה ממחיש בהדגשה שאין אנו ראויים להנות מהשפע כשהשפע קיים אך נלקחת מאתנו האפשרות לתרגמו לשפת המעשה.

קל וחומר כשמתרחשים אירועים מופלאים כאלה, ובסופו של דבר אין אנו מסוגלים לקטוף את פירותיהם יתכן שיש כאן אמירה חזקה – אינכם ראויים להנות מן הניסים. וכל אחד יעשה את חשבון הנפש – מדוע אין אנו ראויים.