לפרשת בהר – חשבון נפש ליום העצמאות

בפרשת השבוע נאמר “והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ”

הקב”ה מודיע חד משמעית כי אף שנתן לעם ישראל את ארץ ישראל, לא הסיר בעלותו שלו ממנה, והארץ נותרת שלו כפי שהיתה ואין אנו יכולים לעשות בה ככל העולה על רוחנו, מעשה בעלי בתים, ניתן לומר לאור זאת כי למעשה קבלנו את הארץ בחכירה ולא במתנה. כשאדם חוכר נכס חייב הוא לקרוא את הסכם החכירה בעיון רב ולא לדלג על האותיות הקטנות שמא יש תנאי בהסכם שבהפירו אותו יאבד את זכות ההשתמשות בנכס.

הרבה תנאים הכתיב הקב”ה לעם ישראל, תנאים שיש לעמוד בהם כדי לחיות בשלום בארץ ישראל. הנה גם בפרשת אחרי מות וגם בפרשת קדושים (אותן פרשיות שיום העצמאות חל בהן בדרך כלל אם כי לא בשנה זו) נאמר כי יש לשמור את “כל חוקותי ואת כל משפטי” ולעשות אותם “ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה  את הגוי אשר לפניכם” ארץ ישראל מקיאה את יושביה כשאין הם נוהגים בקדושה ובטהרה ומדקדקים במצוות.

אך אל יחשוב אדם כי בשנה זו פטורים אנו מהתעוררות זו, כיון שהשתא לא קראו לא פרשת אחרי מות ולא פרשת קדושים סמוך ונראה ליום העצמאות (אם כי נוכחותם מורגשת היטב) שכן גם בפרשתנו נמצאות כתובות רבות הרשומות על הקיר, הנה אומרת התורה בפרשתנו: :ועשיתם את חוקותי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אותם וישבתם לארץ בבטח” ומכלל הן אתה שומע לאו. ויש התראות נוספות, את אחת  מהן מאיר ה”כלי יקר” בפרושו לתחילת הפרשה וכך כתב: “אומר אני שטעם מצוה זו היא להשריש את ישראל במדת האמונה, והבטחון בה’. כי חשש הקב”ה פן בבואם אל הארץ יתעסקו בעבודת האדמה על המנהג הטבעי וכאשר כביר מצאה ידם ישכחו את ה’ ויסורו בטחונם ממנו, ויחשבו כי כחם ועוצם ידם עשה להם את החיל הזה ועולם כמנהגו נוהג ויחשבו שהארץ שלהם היא והם הבעלים ואין זולתם. על כן הוציאם ה’ מן המנהג הטבעי לגמרי כי בשש שנים דרך האומות לעשות שני שנים זרע ושנה אחת בור כדי שלא להכחיש חילה, והקב”ה אמר שש שנים תזרע שדך. מידי שנה בשנה ואני מבטיחך להוסיף כחה שלא תכחיש”

מענין שסביב מצוה זו של שמיטת הארץ מתנהל מידי שבע שנים פולמוס היתר המכירה. והרי אין צורך להכניס ראשנו בין החולקים כדי לקבוע כי גם אליבא דמצדדי ההיתר, רעיון המכירה, הלכתי ותקף לדעתם ככל שיהיה, מפקיע מידי הפגנת האמונה עליה מדבר הכלי יקר. וזו הרי כה נחוצה דווקא בדורנו.

ארץ ישראל היא ארץ טובה ויקרה לנו עד מאד, אך ככל היקרים – רגישה. היא מעולם לא נתנה פירותיה לשום עם מלבד העם היהודי. היא שמרה לו אמונים במשך אלפי שנות היסטוריה שכללו לא מעט תקופות של גלות העם מהארץ, והארץ שממה ולא שכחה את בניה. עתה כשבניה שבו אליה, ורינה חזרה לשדותיה ותעצומות כחה מתגלים והולכים. על אותם בנים לעשות חשבון נפש עמוק האם אכן נוהגים הם בה כראוי .

חשבון נפש זה נחוץ הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פרגמטית.

מבחינה מוסרית – האין זו כפיות טובה, לקבל את טובה  של הארץ מידי הבורא ולהתעלם מדרישותיו וזאת בשעה שהוא מצהיר וחוזר ומצהיר כי לא נתן את הארץ אלא בתנאי שאותן דרישות תתמלאנה (וכאמור דרישות אלו, מעשה פלא, מוכרזות באלפי בתי כנסיות מידי שנה בפרוס יום העצמאות, וזאת על פי לוח שנה שאורגן אלפי שנים לפני היות מדינת ישראל).

מבחינה פרגמטית – הרי רוצים אנו להאחז בה לתמיד, והוזהרנו כי במידה ולא כך נעשה הארץ תגיב בחריפות ותקיא את יושביה מעליה.

יום העצמאות נקבע ליום בו קרא דוד בן גוריון את מגילת העצמאות. הארוע כולו מעורר מחשבות מעורבות.

מחד – זכינו כי שבנו לארץ ישראל וכבר התבטא הרב מבריסק ביום בו הושגה ההסכמה באו”מ (כ”ט בנובמבר) כי יש בזה “חיוך של ההשגחה”, אך למרבה הצער הרגיש כי עליו להוסיף ולהדגיש “אבל החילוניים קלקלו” (כותב שורות אלה שמע עדות על התבטאות זו והמשכה מפי הרב יעקב גולדויכט ז”ל שלו נאמרו הדברים בו ביום).

ומאידך – לא זכינו שהדברים יעשו תוך קידוש שמו. דוד בן גוריון שבעיני כל העם היה לסמל המדינה לא ראה לנכון להקים משפחה כדת משה וישראל. ואף כי, מעולם לא יצאו רינונים על חיי המשפחה שלו והוא ואשתו חיו מן הסתם בנאמנות מושלמת זה לזה, לא העמידו חופה וקידושין וזאת מתוך אידיאולוגיה… והמגילה אותה הקריא הינה למעשה מסמך כאוב עד מאד, המגילה פותחת במילים “בארץ ישראל קם העם היהודי” – משפט רחוק מן האמת, הרי עם ישראל, כפי שמעידה התורה, קם במדבר, בהיותם במדבר נאמר “היום הזה נהיית לעם” (דברים כ”ז פס’ ט’). בהגיעם לארץ ישראל היו כבר עם זה זמן. ואין מדובר בפליטת קולמוס. מדובר בוכוח השורשי ביותר בין היהדות לחילוניות. היהדות חרתה על דיגלה את האמרה “לא ככל הגויים בית ישראל” והחילוניים מצהירה כי “ככל הגויים בית ישראל”. בעולם מקובל כי קבוצת אנשים הופכת לעם כשיש להם קרקע משותפת, לשון משותפת, ותרבות משותפת. ואילו לבני העם היהודי אין את שלשת המרכיבים האלה. ומה שעושה אתך קבוצת האנשים ההטרוגנית הזו המרכיבה את העם היהודי לעם זו התורה כמו שאמר רבנו סעדיה גאון “אין ישראל אומה אלא בתורותיה”. כיון שבן גוריון וסיעתו (והחילוניות ממשיכת דרכם עד היום הזה) רצו להקים “עם ככל העמים” הביאו את הדברים לידי ביטוי בפתיחת המגילה החגיגית הזו מכאן נולדה הפתיחה הזו, מתברר שכדי לבסס אידיאולוגיה ללא שורשים, מותר גם לסלף את העובדות ולשכתב את ההיסטוריה. חוצפה יש כאן וחילול ה’ יש כאן. ובכלל, המגילה אינה מכילה אף אזכור של הודיה על החסד הגדול שעשה עמנו הקב”ה ושם שמים רק מרומז בשולי המגילה שם נאמר “מתוך בטחון בצור ישראל” וגם על ניסוח זה היו וכוחים רבים כיון שגם אותו קיבל בן גוריון בדלית ברירה.
והמדינה הזו שמערכות המשפט שלה אינן על פי משפט התורה, שחוקיה אינם לוקחים בחשבון את רצון הקב”ה ואף מתעלמים ממנו. שמתירה לבצע בחוצות ארץ ישראל כל תועבה ואין פוצה פה ומצפתף ואם תמחה יאמרו שאינך אינטליגנטי מספיק. מדינה שבזה לבני התורה שמקימים אותה בהתנהגותם ובלמוד תורתם. והגרוע מכל – מערכת החינוך, הן בתי הספר לילדים ונוער בהם מגדלים נוער שידיעותיו ביהדות מועטות עד מאד, והתנהגותו ירודה, ולא רק מזוית הראיה של המוסר היהודי שאולי מחמיר בדרישותיו אלא לפי כל אמת מידה. ובאוניברסיטאות מגדלים ציפעונים שתומכים בשונאי ישראל מכל העולם ולוחמים נגד לומדי תורה שלא לדבר על חומר הלימודים המלא כפירה וניכור ושאר דברי הבל.

ועוד לא דברנו על העלאת המוני גויים בחסות המדינה (מאות אלפים רבים ויותר) תוך יצירת מערבולת התבוללות בביתנו המקודש פנימה וספיחי הבעיה – משברי גרות-לא גרות.

ועוד לא דברנו על כך שרחובותיה של ארץ ישראל מתחללים על ידי מצעדי תועבה למיניהם קבל כל העולם ואין כח חוקי שיוכל למנעם, כיון שהמדינה האמורה להיות יהודית לא יצרה מסגרת המאפשרת למנוע דברים כאלה.

ועוד לא דברנו על העברת הדת שהיתה בשנות החמישים על גבם של העולים בני עדות המזרח שרובם ככולם היו יראים ושלמים וזאת כדי ליצור רוב חילוני מלאכותי. העברת דת זו היתה תוך שמוש בכל מנגנוני המדינה.

גם לא הזכרנו את עקירת היישובים כולל בתי כנסת ישיבות ובתי קברות בגלל גחמה של אדם שחוקי המדינה אפשרו לו לעשות כרצונו ולא היה כלי שהמדינה היהודית יצרה למנוע חרפה זו.

ואמנם הרבה דברים יפים קרו כאן, חזרנו לארץ אבותינו לומדים אנו תורה בארץ ישראל ואין תורה כתורת ארץ ישראל, והרבה לומדים יש, רבים מקיימים מצוות התלויות בארץ ורבים מקיימים מצוות יישוב ארץ ישראל (כיון שצריך לכוון לשם מצווה הרי לא כל מי שגר בארץ ישראל באמת מקיים מצות ישוב ארץ ישראל. ולפי כל הפוסקים, מי שחי בארץ ישראל ואינו מקיים מצוות, מוטב שיישב בחוץ לארץ. (תרומת הדשן, שו”ת אבני נזר יו”ד סי’ רנ”ד הל’ מצוות ישוב ארץ ישראל, הרב מרדכי אלישבערג (-אחד משלשת אבותיה של תנועת חיבת ציון) במאמר “העם הנבחר והארץ הנבחרת” המופיע בספר אזכרה שיצא לזכרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק ז”ל  ועוד). הרבה יהודים הנמצאים בסכנה במקומות רבים בעולם מוצאים כאן מקלט. והצבא היהודי מגן על היושבים בציון ומכה באויבינו.

כאמור – יש כאן מאזן. יש על מה להודות ויש ממה להתביש ולמה ליחל.
במאמר זה לא באנו להיכנס לפולמוס הלכתי אודות מסגרות להודות לקב”ה. כל זה הינו ענין לפוסקי הלכה. באנו להראות כי פרשיות השבוע בהן יכול יום העצמאות לחול – אחרי מות, קדושים או בהר. מדברות בעד עצמן.