האמירה ההיסטורית שבעצם קיומה של עצרת התפילה

יש פעולות שהמדד היחיד למידת הצלחתן או כישלונן, הוא מבחן התוצאה המעשית – ההשיגו את המטרה והשפיעו על המציאות, אם לא. לעתים, הפעולה עצמה היא היא המטרה ועצם הוצאתה לפועל הוא ההצלחה.
כשמתארגת הפגנה בכל נושא בעולם – בענינים חברתיים, כלכליים, מדיניים ובכל נושא שיהיה, אם הנושא נגדו הפגינו יורד מסדר היום או ישתנה בכיוון הנכון לדעתם של המפגינים – תירשם הצלחה. ולא – יהיה כאן כשלון.
לא כן עצרת התפילה, הצלחתה בעצם היותה. ולא רק מבחינה זו, שתפילה כזו מבקיעה רקיעים, ובודאי משיגה תוצאות, גם אם אין לראותם בדרך רגילה. אלא בעיקר מכיוון נוסף שלא כולם מסוגלים להבין:
נאמר לשאול המלך: “אם קטון אתה בעיניך ראש שבטי ישראל אתה”. כלומר, גם אם אין אתה רוצה להכיר בגדלותך, עליך להכיר בשליחותך. לפעמים השליחות שאדם ממלא, ברצונו או בעל כרחו, מונעת ממנו את היכולת להתעלם ממנה.
אין זה סוד שרבים ונכבדים אינם רואים במדינת ישראל גוף המיצג את העם היהודי. אך, מה נעשה, העולם רואה אותה ככזו, ראשי ממשלה שרים ושאר אישים מחזקים את ההרגשה הזו על יד שטורחים להדגיש זאת בכל הזדמנות ומעל כל במה, עד כי הדבר הפך להיות לאבן פינה אובססיבית במשנותיהם של חלק מהם.
אשר על כן, בהגיע הרגע בו המדינה מצהירה כי לימוד תורה אינו הליך חוקי וכי הליכה לצבא על כל זרועותיו הנחוצות יותר והנחוצות פחות חשוב לה יותר מלימוד תורה, הרי ברצונה או בעל כרחה רואה העולם בדברים כמי שיצאו מפי מי שמייצג את העם היהודי ואת היהדות, דומה הדבר לאותה הכרזה אומללה שהכריזו אנשיו של אותו מלך מפלג: “מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל” (מלכים א’ י”ב ט”ז) וחילול שם שמים גדול מאין כמוהו.
עצרת התפילה היא תשובה לחילול שם שמים זה. לעיני כל העולם, מתאספים יהודים מכל החוגים, ברחובה של עיר, בחוצות ירושלים עיר הקודש, עיר הנצח של העם היהודי, מתחת לכיפת השמים – שמי ה’, ומכריזים כי בהרימה יד בתורת משה הכריזה המדינה שאין היא מיצגת את היהדות ואת העם היהודי, לעומת זאת המוני בית ישראל מכריזים: עם ה’ אנחנו!! כחזון שחזה ישעיהו: “זה יאמר לה’ אני, וזה יקרא בשם יעקב, וזה יכתב ידו לה’ ובשם ישראל יכנה” (ישעיהו מ”ד).

נקודה נוספת:
אחד ממובילי החרפה התחוקתית הנוכחית הכריז בנאומו הראשון בכנסת כי חוקי המדינה הם הקובעים ומי שאמונתו אינה מסתדרת אתם יכופף את אמונתו. כאן נגע האיש בדילמה עתיקת יומין: מה קורה כשחוקי האדם סותרים את חוקי האלוקים. עד זה לא מכבר היתה הסכמה שבשתיקה, כיון שברור מה יעשה מי שמאמין בחוקי האלוקים כשהאדם מתגרה בהם על ידי חוקיו וסותר אותם, השתדל המחוקק באשר הוא, לא להתנגש עם חוקי האלוקים, כך התקבלו החוקים וכובדו על ידי כולם. כך נהגו מחוקקי מדינת ישראל עשרות בשנים: השתדלו לא להגיע למסלול התנגשות בו הפסדם ברור.
לאחרונה נראה שמערכות החקיקה והמשפט אבדו את רגש האחריות ועושות כל מאמץ להגיע להתנגשות כזו, וזאת בתחומים רבים. גדולי התורה מצידם, בהיותם בעלי חוש אחריות מפותח לאין שיעור יותר מזה של השופטים והמחוקקים, השתדלו להתעלם. עתה, משנגעו בצפור הנפש, לא יכלו גדולי התורה עוד להתעלם, וזה מה שנאמר בכינוס המועצות בקול צלול וברור:
“אני מאמין שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת”! ומכיון שמחוקקי חוקי המדינה מתגרים בתורה ובלומדיה מכריזים אנו כי אין להם כל תפיסה וכי הם בטלים ומבוטלים. כשחוקי האדם מתגרים בחוקי האלוקים אין הם יותר מאשר מגוחכים.
האמירה הזו, עם שהיא מובנת מאליה, כשנאמרה כאן בארץ ישראל בסגנון שבו נאמרה ובאופן בו נאמרה, היא אכן אמירה היסטורית.
איש אינו יודע מה תהיה השפעת העצרת על היושבים בהיכלות השן הפוליטיים שאזנם קשובה אך ורק למה שמחזק את מעמדם או מסכנו. אלה חדלו כבר מזמן להיות קשובים לקולות ממשק כנפי ההיסטוריה, ואינם מכוונים לתדר הנכון.
כשמדברים כלפי שמיא, מדברים כלפי שמיא! מי שיש לו זכות להקשיב – יתכוונן לתדר, האחרים ימשיכו לדשדש במדמדנת ה”כאן” וה”עכשיו” ויחמיצו את נשגבותו הרוחנית של האירוע.

ובשולי הדברים: בהיותו בכנסת יזם מר יוסף לפיד (המכונה טומי) תקן למשרה שנקראת “נציב הדורות הבאים”. נושא משרה זו אמור לבחון כל חוק טרם התקבלו, לאור צרכי הדורות הבאים. הן אין זה הוגן שחוק יתקבל על פי צרכי השעה ויקשור את ידי הדורות הבאים בצורה שתזיק להם. הרעיון נכון, יכולת היישום – מוטלת בספק, שכן בידי מי היכולת לקבוע מה יזיק ומה יועיל לדורות הבאים? מי יוכל לצאת מהשקפותיו שלו על המציאות ולקבל מבט רחב אל העתיד לבחון זאת? ואכן לא עבר זמן רב והתקן הוסר והחוק בוטל.
אין נזק גדול יותר לדורות הבאים מאשר לחבל בצורתם היהודית, המנסים להצר את רגלי לומדי התורה במדינת ישראל עושים זאת. עצרת התפילה העבירה מסר ברור לדורות הבאים – יש מי שדואג שגם אתם תקבלו את המסורת היהודית במלוא טהרתה, והתורה ודברה נלמדת ונשמרת על ידינו – עבורכם.