לפרשת יתרו – מרכיבי המעמד נורא ההוד – היחיד במינו בהיסטוריה.

מה היה המעמד ומה היתה משמעותו?

כדי להבין זאת יש לבחון את מרכיבי המעמד וההכנה לקראתו.

הטהרה.

עצם ענין ההר. האלוקים מתגלה בהר.

קול השופר – ויהי קול השופר הולך וחזק מאד…

ראית הקולות – וכל העם רואים את הקולות…

כפית הר כגיגית – ויתיצבו בתחתית ההר.

עשן ואש – “והר סיני עשן כלו מפני אשר ירד עליו ידוד באש ויעל עשנו כעשן הכבשן ויחרד כל ההר מאד”.

מעמד הר סיני היה מעמד מיוחד שלא היה כדוגמתו בהיסטוריה במעמד זה קיבל משה רבנו את הסמכתו “ויאמר ה’ אל משה הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם” גם בקריעת ים סוף נאמר “ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” אבל רק כאן נאמר “לעולם” משה רכש כאן אמון נצחי וזאת משתי סבות:

1. העם ראה כי האלוקים מסמיך את משה לעיני כולם וממילא אם משה אי פעם לא ינהג כמצופה ממנו ולא יהיה מקום להמשיך ולקבל דבריו כ”הלכה למשה מסיני”, על האלוקים להתגלות לעיני כולם וליטול ממנו את הסמכות שכאמור ניתנה לעיני כל, ומשלא התרחש דבר כזה, הרי כל מה שמשה אמר בשם האלוקים, יש לו את הסמכות של מעמד הר סיני, סמכות שכאמור נתנה בפני כל העם (והוא האדם היחיד בהסטוריה שהוסמך כך על ידי האלוקים לעיני ההמונים). זו גם הסיבה שמשה ביקש שלא יהיה נביא כמוהו כיון שרק כך איש לא יוכל לטעון בשם ה’ לביטול דבר מה מן התורה.
2. כיון שבמעמד הר סיני התעלו כולם אל מעבר לחומר ולזמן, הרי כל מה שקרה שם יש לו תוקף נצחי והם ראו זאת והדבר כולל כמובן את הסמכתו של משה רבנו.

כל מרכיבי המעמד מלמדים אל משמעותו הנצחית של המעמד.

עצם ענין ההר: הר מבטא חבור וקישור להבדיל מבקעה המבטאת שבירה וניתוק, אנשי דור הפלגה שרצו לנתק מגע עם ה’ חפשו בקעה (מלשון שבירה – בקע) גם סדום נמצאת בבקעה, ומי כמוה מבטאת את השבר. לעומת זאת הר כאמור מבטא חיבור כל המילים הנוצרות עם הר מבטאות חבור: בהר – בהירות היוצרת קשר עם הדבר. זהר – אור היוצר קשר, טהר – קשר עם הנצח ולכן בהמות המותרות באכילה נקראות בהמות טהורות כיון שעשויות הן להתחבר לגוף ובאמצעותו לנשמה נצחית. ולכן העקידה היתה על הר המוריה, ועל הר סיני ניתנה תורה ועל הר הכרמל ניסה אליהו לחדש את הקשר עם האלוקים. ומשה עלה השמימה במותו על הר נבו ואהרן על הר ההר. הר סיני הוא המקום בו התקשרו העליונים והתחתונים. ובני האדם התעלו ממקום במשעולי הזמן אל מעבר לזמן.

גם השופר מבטא את הרעיון הזה עצמו, השופר נולד באיל שנתגלה לאברהם עם סיום העקדה, ובעקדה הרי גילה אברהם את עומק הקשר שלו עם האלוקים עד כי היה מוכן להקריב את הגדולה באהבותיו – את אהבתו ליצחק לשם אהבת ה’ שבו. (להרחבה ניתן להאזין לשיעורים העוסקים בתקיעת השופר – מעגל השנה).

והאש – אש משמעותה: אנרגיה הפורצת מן החומר בהתפרקותו, וזה בדיוק היה במעמד הר סיני: “נפשי יצאה בדברו”… נפשו של כל אחד השתחררה מכבלי החומר, ולכן יכלו “לראות בלי עינים, לשמוע בלי אזנים ולדבר בלי לשון” כמאמר חז”ל וכמו שכתוב בפסוק: “וכל העם רואים את הקולות”.

עשן הכבשן – הרי בכבשן שכזה קידש אברהם את שם השם, וכך עשו חנניה מישאל ועזריה שהראו שהדבק באלוקים גם עשן הכבשן לא יכול לו כי הוא מעבר למציאות חומרית רגילה.

זה היה אפוא תמציתו של המעמד: החומר התעלה לעבר העל-חומר והעם כולו היה במעמד בו הזמן והמקום – ממאפייני החומר המרכזיים – לא מילאו כל תפקיד. היו הם אפוא מעבר לזמן.

ברור שכדי להגיע למעמד כזה היה עליהם להיטהר ולהתנתק מכל טומאה. גם ארבעים ותשעת הימים של ספירת העומר שעברו עליהם סייעו להם לטפס במעלה ההר.

זהו שאמר משה על המעמד “את הדברים האלה דיבר ה’ אל כל קהלכם בהר מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף” אומר רש”י – “ולא יסף – מתרגמינן ולא פסק כי קולו חזק וקיים לעולם. ד”א לא יסף לא הוסיף להראות באותו פומבי”. כלומר הקול עדין נמצא אך לא באותו הפומבי. וזאת מפני שהפומבי חלף עבר והעם ירד מן ההר וחזר לחיות במציאות החומרית תחת שלטון החלל והזמן. אבל במקום ההוא שמעבר לזמן הכל עדין קיים. וזכרון המציאות שמעבר לזמן חי בלב העם יודעים אנו אפוא כי דבר ה’ קיים לעולם וכי נבואת משה לא תהיה מוחלפת.

על משמעותו הנצחית של המעמד נאמר עיקר האמונה התשיעי: “אני מאמין באמונה שלמה שהתורה הזו לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו”.