היש חיים אחר הפוליטיקה?

(תרומתנו הצנועה לאלה שסיימו את הקריירה הפוליטית ולאלה שיתחילו בה. וכן לאלה שיתגעגעו אליה).

“ימי עוברים ימי כלים

מבלי קחת ומבלי תת…

אם לזאת קראת “חיים”

אמר-נא א-לי מה זה “מת”?!”

           (רבי אברהם אליהו קפלן זצ”ל)

ושוב שומעים את הביטוי המוזר “חיים פוליטיים”. פלוני עוזב את “החיים הפוליטיים” אלמוני שה”חיים הפוליטיים” הקיאוהו זה מכבר, רוצה לחזור ל”חיים הפוליטיים”. וכן בסגנון זה, והרי שטויות הרבה (כלשון רש”י בעירובין נ”ד ע”ב).

ולא עוד, אלא שלדידם, אין מדובר בסיסמאות נבובות גרידא. אנשים באמת מאמינים שהשהיה במדמנה הפוליטית ראויה לתואר “חיים”, ולא עוד אלא שחשים שרק שם בביצה המכוערת ההיא חיים הם באמת, ואם המערכת הפוליטית מקיאה אותם, למה להם חיים? גם אם מדובר באנשים בעלי ממון ובעלי עמדה ציבורית, משטבלו במי המדמנה של הביצה הפוליטית, וזו מקיאה אותם בשלב מסוים בחייהם, חשים הם ככאלה שחרב עליהם עולמם, וכאילו אין חיים מחוץ ל”חיים הפוליטיים”.

לפני זמן רב נכח כותב שורות אלה באירוע בו היו כמה וכמה אישים פוליטיים ממפלגות שונות, ושוחחו על בעיות השעה. תארו לעצמכם את התדהמה שאחזה בו, בכותב, כשנוכח לדעת שאלה באמת מאמינים שעל פיהם יישק כל דבר. וכי הם אלה המנהלים את החיים של כל יושבי הארץ (והעולם?)! ושכחו לגמרי שאינם אלא כלי משחק על לוח השחמט שמנוהל למעשה על ידי כוחות אחרים ואנשים אחרים במקומות אחרים.

והרי ככל שפוליטיקאי מטפס לתפקיד בכיר יותר, וגאוותו הולכת וגדלה, וכל חזותו אומרת: “כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה”, כך מצטמצמת ההשפעה שלו. כי הבחירה הולכת ונשמטת מידיו, שהרי “לב מלכים ושרים ביד ה'”. כלומר, בכל אותן החלטות שהשלכותיהן נוגעות לכלל, וקל וחומר לכלל ישראל, לבם ביד ה’, וה’ מטה אותם לכיוון הדרוש. כשהחלטותיו מניבות תוצאות מבורכות לא לו יאתה תהילה, וכשמוביל את העם אל עברי פי פחת, המסקנה המתבקשת אינה להחליפו בלבד, אלא לשוב אל ה’ וכבר אמרו חז”ל שכאשר הרועה כועס על עדרו מציב הוא בראש העדר עז עיוורת המוליכה את העדר כולו אל עברי פי פחת.

ולב מלכים בענין זה דומה במידת מה ללבם של חכמים. אך הבדל גדול ביניהם כפי שיוסבר.

על לבם של חכמים נאמר “קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו”  (משלי ט”ז ד’) ואומר הגר”א: והענין מאן מלכי רבנן ששפתותיהם כמו קסם אף שיענו לפי השאלה מכל מקום “במשפט לא ימעל פיו” כלומר בדין עצמו לא יטעו…” ה’ מסייע בידי החכמים להגיע אל התשובה הנכונה. כי “קסם נמצא על שפתיהם” ואין כן לב מלכים. הקסם שעל שפתי החכם הוא גם בדברים שנוגעים לפרט. ואילו לב מלכים ביד ה’ הוא בהחלטותיהם הנוגעות לכלל, שם לא הם המחליטים ולא הם הקובעים. למרות שהם מאד אוהבים לדבר בגאווה רבה כאילו הם העושים (“אני החלטתי ואני עשיתי” וכו’ או בסגנון החדש לומר “אנחנו” ולהתכוון ל”אני”…).

מי שקובע את קצב החיים את רווחתם ואת צורתם. מי שקובע את השפע הכלכלי את השלום והמלחמה, הם בני התורה. שנאמר, “אל תקרי בניך אלא בוניך”. וכמו שאומר רבנו חיים מוואלאזין ששפע הברכה לעולם או מיעוטו חלילה “הכל לפי ריבוי עסקנו בה או מיעוטו” (נפש החיים שער ד’ פרק י”א).

בזמן מלחמת נפוליאון היו גישות שונות בין גדולי האדמורי”ם במי לתמוך, האם בנפוליאון שמשחרר את העול הגשמי, אך מביא אתו את סכנות ההשכלה שרבים חללים הפילה, או בצאר הרוסי שמחד גוזר גזירות ומיצר לישראל חומס את כספם ומצמצם את מקורות פרנסתם, אך אינו נותן להשכלה לחדור.

וכמובן שהאדמורי”ם לא דברו על תמיכה פיסית כלשהי והכל היה על פעולות רוחניות.

היחס שלנו למערכת הפוליטית הוא כשל מערכת פקידים המפעילים מערכות נחוצות לצרכי האזרחים ולרווחתם. בדומה לוועד-בית שמנהל מבחינה טכנית את ענייני הבית. כך מועצת עירייה מנהלת את עניני העירייה ופרלמנט וממשלה מנהלים את עניני המדינה. בשעה שהמושג חיים הוא מושג מלא רוחניות וערכים ואין לו שום לחלוחית טכנית. אלא שכדי שאדם יוכל באמת לחיות צריך שגם המערכות הטכניות תהינה במיטבן ותסייענה לו.

היינו מצפים שכמו שהסנדלר מתקן נעליים כדי שיוכל לחיות והחיים עצמם נמצאים בביתו ובבית המדרש ליד הספר הפתוח וכך האינסטילטור ואף הרופא, כך גם הפוליטיקאי אמור להבין שהחיים נמצאים במקום אחר והמערכת הפוליטית אינה אלא מערכת טכנית נחוצה.

לו זה היה היחס, היינו עדים פחות ופחות לאנשים שאינם ראויים הנאחזים בכל כוחם בקרנות מזבח הבעל הפוליטי, ופחות ופחות אנשים שמבזים את עצמם, מרמים ומשקרים ועושים כל תועבה, תוך שרומסים את כל חבריהם ובלבד להישאר רלונטיים במערכת הפוליטית. שהרי לדידם הפוליטיקה היא חיים וללא “החיים הפוליטיים” למה להם חיים?

ואנו נענה להם במאמר המשורר דלעיל” “אם לזאת קראת חיים, אמור נא א-לי מה זה “מת”?