חשיבות הרכוש הגדול שנלקח ממצרים

אברהם אבינו עומד ותובע את קיום ההבטחה. “שלא יאמר אותו צדיק ועבדום ועינו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם” מדוע כה חשוב לקיים את ההבטחה מלבד עצם הענין שהובטחה?
חז”ל אומרים כי בצאתם עם רכוש מצרים רוקנו את מצרים – ניתן להבין כפשוטו: לקחו לעצמם את כל רכוש מצרים. ואולם, חזל אמרו כי עשו את מצרים מצולה שאין בה דגים וכמצודה שאין בה דגן, והסבירו רבותינו כי בצאתם ממצרים הוציאו עמם את כל ניצוצות הקדושה שהיו במצרים ובכך ביטלו למעשה את כוחה של מצרים שכל דבר בעולם יונק קיומו מאור פני ה’ המחיה אותו “ואתה מחיה את כולם” וניצוצות אלה השבויים בידי כוחות זרים אמורים לחזור למקורם ולהראות כי אחרי הכל, הכל מאוחד עם עם הקב”ה. בצאתם עם רכוש מצרים כוחה של מצרים התרוקן לעברם ועם ישראל קלט. לכן נאמר כי אין לחזור יותר למצרים, מצרים חדלה להיות כח שיש להתחשב בו, כל החיות שהיתה להם נלקחה על ידי עם ה’.
כשאנו אומרים “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” אנו אומרים: כי ה’ שהוא אלוקינו ולא אלוקי האומות יהיה ה’ אחד – יהיה אלוקי כל האומות כולן (-רש”י) כלומר, לעתיד לבוא יבואו כל העמים ויתיצבו לצדנו ויביאו אתם את כל שיש להם להיות חלק מאחדות ה’.
הרכוש היוצא עמהם ממצרים הוא תחילת ההתגשמות של “שמע ישראל” בצורתו כפי שרש”י הסבירו.
ה”יצאו ברכוש גדול” הוא אפוא המאפשר לומר “שמע ישראל” כפי שיוסבר”.
הנביאים הראשונים לא אמרו “הגבור והנורא” ולא בגלל שחשבו שאינו גבור ואינו נורא חלילה אלא שחשבו שמידות אלו מסתתרות ואין הקב”ה רוצה שנשבחו אלא במידות המתגלות, ידעו הם כי לעתיד לבוא תחזורנה מידות אלה ותתגלנה אלא שבשעה זו שאינן מתגלות אין אנו רשאים להשתמש בהן ולשבח בהן את הקב”ה. גם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה וחזרו לומר שבחים אלה לא עשו זאת מתוך שחלקו על דעתם של הנביאים בעקרון המרכזי שהנחה אותם, אלא שהם אמרו כי מדות אלו מתגלות גם בתוך ההסתר וממילא, כיון שהן גלויות ניתן לשבחו בהן.
והנה רק לעתיד לבא תתגלה אחדותו של הקב”ה או אז יברכו על הרעה כשם שמברכים על הטובה כי ייראה לעין כל כי הכל טוב – אז תתגלה אחדות הבורא, ואילו עתה אין האחדות מתגלית כיצד אפוא אומרים אנו “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד”?
בשבת במנחה אומרים: “אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ” את היות עם ישראל גוי אחד בארץ אומרים בלשון שאלה למחצה – כלומר: הבט וראה את אחדות ישראל שאין כמוה בכל הארץ!!
היות עם ישראל מאוחד מהוה גילוי פורתא של אחדות ה’ שלעתיד לבוא שכן ישנה אחדות המתגלית בעולם – לפחות שמץ מממנה ובמיוחד נכון הדבר אחרי המעמד בו קוב”ה ישראל ואוריתא התאחדו הרי אם אחדות ישראל מתגלית בעולם שיכת היא גם לקב”ה המאוחד אתם…
והרי ביחדנו את ה’ אנו אומרים כי לעתיד לבוא יבואו גם האחרים לחסות בצל ה’ כהסבר רש”י דלעיל על שמע ישראל. וגם אמירה זו היא חלק מ”שמע ישראל” וזה כיצד התגלה – ענין זה התגלה בביזת מצרים ולכן כה חשוב היה לאברהם אבינו שהבטחת “אחרי כן יצאו ברכוש גדול” תתקים.
הגמרא מספרת (סנהדרין צ”א) כי כשאלכסנדר מוקדון הגיע לארץ ישראל תבעו המצרים תשלום על הרכוש שהשאילו לעם ישראל ומעולם לא קבלוהו בחזרה. אלכסנדר מוקדון זיכה את עם ישראל עקב טענתו של גביהה בן פסיסא כי הרכוש נלקח בצדק שכן מעולם לא שלמו על השעבוד ששעבדו אנשים רבים כל כך.
למדו כי ללא השעבוד לא היה ניתן ליטול את הרכוש הגדול ממילא שעבוד מצרים הכרחי כדי שיתגלה שורש לייחוד ה’ בעולם.
אחדות ישראל הכרחית היא אפוא כדי שנוכל לומר גם כהיום הזה “שמע ישראל” ולדבר על ייחוד ה’. כשבתוך תאי הגאזים היו יהודים ללא הבדל מוצא וגם מאלה שעליהם נאמר “כפלח הרימון רקתך” שאפילו ריקנים שבהם מלאים מצוות כרימון. וכולם כאחד אמרו ברגעיהם האחרונים “שמע ישראל” הרי אחדות זו היא שמאפשרת לגלות את ייחוד ה’ בעולם כהיום הזה.

ואולם הדברים עמוקים הרבה יותר. אין מדובר באחדות ישראל במובן בו משתמשים בשפת היומיום בלבד.
רבי עקיבא הוא זה שחידש לומר בשעת מיתה על קידוש ה’ “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” וכשיצאה נשמתו באחד אמר לתלמידיו “כל ימיו הייתי מצטער מתי יבוא זה לידי – לקיים ואהבת את ה’ אלוקיך בכל נפשך – ואקיימנה”. האחדות מתגלית בעולם כשיהודי מאחד כל כוחותיו – לבבו נפשו ומאודו עם בורא העולם או אז מתגלית מציאות של אחדות בעולם. זהו שאמר רבי עקיבא: קיימתי “ואהבת את ה’ אלוקיך בכל לבבך ובכל מאודך” אך טרם הזדמן לי לקיים “בכל נפשך” עכשיו כשבאה לידי ההזדמנות ומראה אני מציאות של אחדות בעולם הזה יכול אני לומר שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד – יש גילוי אחדות בעולם ממילא ניתן לשבח את הקב”ה במידת אחדותו. ואולי הוא פשר זעקת שמע ישראל הנצחית על ידי מקדשי שם שמים במותם לדורותיהם.