האם נלמד את הלקח ונשתנה?

האם נשנה את דרכנו?

כולם מדברים על כך שאירועי שמחת תורה מהווים משבר עמוק לאלה שהטיפו לשלום עם הערבים, לשלום בכל מחיר. לאלה המכונים בטעות שמאלנים (בטעות – כי באמת אין ביניהם לבין המושג המקורי המכונה “שמאל” ולא כלום, כי המושג “שמאל” המקורי פירושו סוציאליזם, שעיניינו צדק, שוויון בין כל באי החברה והרמת קרנם של העניים. ואילו לאלה המכונים “שמאלנים” אין ולא כלום עם צדק ועזרה להמוני העם העניים) נשבר הקנה הרצוץ עליו נשענו. הם האמינו שניתן לעשות שלום עם הערבים, ולשם כך אפשר וכדאי לשלם כל מחיר. ולפתע ראו מי הם הפרטנרים שלהם, את מהותם של אלה שלשם הקשרים עמם ניתקו את קשריהם הרגשיים עם רבדים כה רבים בעמם שלהם, ועתה מה? – הכל התנפץ להם מול עיניהם.

ברורר לכאורה שהם יחשבו מחדש את דרכם יבדקו מחדש את השקפותיהם ונראה אותם מדברים בצורה אחרת אחרי שיאמרו: טעינו.

מי שחושב כך עלול למצוא את עצמו מוכה אכזבה. בני אדם לא משתנים ולא משנים, לא אורחות חיים ולא הרגלי חשיבה. רבים מאתנו יישנו כמה לילות ומהר מאד יתאוששו ויחזרו לרטוריקה המוכרת להשקפות הישנות ככלב השב אל קיאו. הכל יעשה ובלבד שלא יהיה צורך לבנות עולם מחשבתי ומעשי חדש.

לבן רודף אחרי יעקב רוצה הוא לעקור את הכל. מהרגע הראשון תכניותיו נטרפות בכפיו. הוא רצה למנוע מיעקב את רחל ונתן לו גם את לאה. הוא רצה למנוע מיעקב את משכורתו והחליפה פעמים רבות ותמיד מצא שיעקב מצליח להתגבר על תככיו. עושה הוא כל מאמץ למנוע מיעקב לשוב לארצו ויעקב בורח. השיא הוא שהאלוקים נגלה אליו ומזהירו. ברגע זה מצפים היינו שלבן יחזור בו אך לבן נשאר לבן….

כי כדי שיחזור בו ולו עקב התגלות אלוקים צריך היה לטפל בשורש ולהפסיק להיות “לבן”.

הוא שאמר שלמה “אם תכתוש את האויל במכתשת… לא תסור אוולתו ממנו”

גם כיום המצפים לשינוי הנ”ל עלולים להתאכזב קשות.

וכל כך למה? על סמך מה נכתבים הדברים הקשים האלה. הרי רבים כבר החלו להרהר בכל ולדבר בכיוון החרטה?

כיון שברור שלא מדובר ב”שמאל” ערכי, אלא באנשים שחרטו על דגלם את מה שמכונה היום פרוגרסיביזם. או ליברליזם ובדרך כלל שניהם ביחד. וזאת כדי שמאומה לא יעצור בעד מילוי תשוקותיהם ללא מגבלות, לא מגבלות של דת ולא מגבלות של חוק, (בו הם משתמשים כדי למנוע מגבלות), לא מגבלות של מוסר, לא מגבלות של כללי משפחה ולא מגבלות של מוסכמות חברתיות, הם חרטו על דגלם ניהליזם מוחלט. החלום אודות השלום לא היה אצלם פועל יוצא של קדושת השלום אלא כלי להתמכר לחיי ההפקר, לחיים ללא כבלים כלשהם. הם לא יוותרו על החלום, גם אם יתמלאו לרגע רצון כנה לשנות, התשוקות לא יתנו להם לוותר.

הדרך היחידה שנותרה היא: לטפל בשורש.

לעדכן את מנוע התשוקות.

באופן טבעי אין לאדם כח לשנות את תשוקותיו הנובעות מנטיותיו. ואכן הפסיכולוגיה לענפיה השונים הטיפה לא לנסות להיאבק נגד אותן תשוקות, לכל היותר לכוון אותן לאפיקים מזיקים פחות. גם חז”ל למדונו ש”בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו ואם אין הקב”ה עוזרו לא יכול לו”.

בדרך הטבע עובדה פסיכולוגית זו אמורה לגרום לאדם שכל מה שבנה  והאמין בו מתנפץ לו מול עיניו לשקוע בדיכאון. הרי מבין הוא שנכשל, ומרגיש את טעמו המר של הכישלון. ויחד עם זה יודע הוא שכאשר יבוא שנית לידי ניסיון יכשל באותה צורה שוב, עם כל תוצאות הלואי, שברגע זה מודע הוא היטב לכאב הלב והיאוש הכרוך בהן.

וכאן נכנס החידוש הגדול שחידשה ההשגחה האלוקית – מתנת התשובה.

בשעה שקין יצא מאת ה’ שמח, פגש אותו אדם הראשון ושאלו מה נעשה בדינו. ענה לו קין: עשיתי תשובה והתפשרתי. התחיל אדם הראשון טופח על ראשו ואומר כך היא כוחה של תשובה ואנוכי לא ידעתי. פתח בשירה ואמר “מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה’ – טוב להתוודות לפני ה” (חז”ל).

אדם הראשון רואה לתדהמתו את קין יוצא ממשפטו שלפני ה’, משפט בו נידון על רצח הבל – שמח!! הוא עצמו זוכר שכאשר הוא חטא ונשפט לפני ה’, יצא מהמשפט שבור ורצוץ (מאה ושלושים שנה פרש מאשתו והתבודד). שמחת קין אחרי רצח הבל ומשפטו לפני ה’, הייתה חידוש עבור אדם הראשון. איך שמחים אחרי החטא? איך שמחים אחרי המשפט והעונש? ענה לו קין “עשיתי תשובה”. מששמע אדם על כוחה של תשובה התחיל גם הוא לשיר ולשמוח.

מה באו חז”ל ללמדנו.

כשאדם חוטא ומתעורר מן החטא לייאוש ותסכול. ויודע שסבות החטא עדיין עמו. באה מתנת התשובה ומאפשרת לו לא רק להתחיל מסלול חדש, כי מה ערך למסלול חדש אם הסיבות שהביאו אותו למצבו הקודם נמצאות במלא תוקפן? התשובה מאפשרת לו להיות אדם חדש עם כיוונים אחרים ועם תשוקות אחרות. כל היסוד משתנה. כמו שאומר הרמב”ם שהשב משנה את שמו להכריז ולומר – אני אדם אחר.

אדם שסולל מסלול חדש מן היסוד עוקר את הסיבות שהביאו לכישלון וזה עצמו גורם לשמחה. כגודל הכאב על הכישלון כך תגדל השמחה אם יוכל להיות סמוך ובטוח שבנה לעצמו מנגנון הגנה מפני כישלון דומה בעתיד. מנגנון זה כלול במה שנקרא “תשובה”.

מדוע התשובה נקראת “תשובה” מלשון “שיבה”, לאן שב החוטא שהתחרט?

כיון ש”נשמה שנתת בי טהורה היא” ונשמה כזאת יש גם לחוטא הגדול ביותר, גם לאלעזר בן דורדיא, שהיה סמל לאדם ששקע עמוק בתאוות ובחטא ובחיי זוהמה, אלא שבמהלך החיים הקודמים של השב, במהלך חיי החטא, התרחק ממנה והלך. עתה המציא לו הקב”ה מסלול המאפשר לו לשוב אל עצמו, אל שורשו, אל נשמתו הוא, וכמו שאמר רבי ישמעאל במשנה בנדרים ס”ו: “בנות ישראל יפות הן אלא שהעניות מנוולתן”. בנות ישראל, הן הנשמות של כל יהודי העולם, יפות הן, אלא שהעניות בדעת מנוולתן. כשאדם שב אל שורשו הוא מתחיל חיים חדשים עם כיוון חדש, רעיונות חדשים ובעיקר עם תשוקות חדשות. והסיבה שהוא יכול להתחיל חיים שכאלה היא כי בשורשו נמצא הבסיס להם.

מי שמאמץ את התהליך הזה – שמח. כי יודע הוא שכשיבוא לידי ניסיון לא יבוא לידי ביזיון יש לו אמצעים להתגבר שורש החטא נעקר ולכן היה קין שמח ולכן פרץ האדם בשירה והודה לבורא על החסד הגדול הזה.

לחישות אודות ניצנים של התעוררות רוחנית נשמעות ברמה. מי יתן וינבטו לתהליך של מסלול חדש, ומי יתן ואנחנו לא נחמיץ את השעה, ונדע להגיש בעדינות וברגישות ובמידות המדודות הנכונות את מלוא התמיכה והסיוע לצעוד במסלול המדובר לכל דורש.