האם יש לשמוח על החלטת בית המשפט לסגור חנויות בשבת?

ימות המשיח!!! בית המשפט הורה לעירית תל אביב לאכוף את חוקי העזר הנוגעים לסגירת עסקים בשבת!!! האמנם חזר בית המשפט בתשובה? או אולי החליט לזרוק עצם לדתיים להראות להם שלא הכל שחור וממילא שיסיקו כולם כי שאר החלטותיו האנטי דתיות או האנטי חרדיות החלטות עניניות הן? ומה עם תנועת הביטול שעשה הרב אלישיב זצ”ל בידו (בנוכחותי) כשמאן דהו העלה את הרעיון לפנות לבג”ץ בנושא דתי מסוים?
ובאמת מגיש העתירה, בעל מכולת שהפסיד פרנסתו, התבטא בזעם רב על הנציגות הדתית שלא סייעה לו, לטענתו, במאבקו…
עלינו להרגיע את הרוחות, למרבה הצער אין כאן כל שינוי מגמה ואדרבא נוכח החלטת בית המשפט חילול ה’ גדל שבעתים.
בית המשפט הרי לא החליט שיש לפעול לסגירת העסקים בגלל קדושת השבת או צורתה או בגלל איזה שביב של טיעון שריח יהדות נודף ממנו, לו כזה היה הטיעון, מותר להניח שהחלטת בית המשפט היתה כזו המוכרת לנו מתמיד (עי’ ערך תנועת הביטול של הרב אלישיב כנ”ל). בית המשפט החליט כפי שהחליט בגלל צרכי פרנסתו של המתלונן ובגלל הצדק החברתי הכרוך בכך.
ישאל השואל: ומה אכפת לך? בכל זאת השבת יוצאת נשכרת?
התשובה: חילול ה’ כאמור גדל שבעתים כפי שיוסבר.
במעשה פילגש בגבעה יצאו כל ישראל “כאיש אחד חברים” לקנא את קנאת ה’ ולפגוע במפגעים שעברו על גילוי עריות ושפיכות דמים ומששבט בנימין חיפה עליהם יצאו למלחמת חרמה נגדם. במסגרת המלחמה הזו נהרגו עשרות אלפים מישראל ושבט לוי כמעט נכחד. ושאלו חז”ל מדוע באה הטרגדיה הזו? ואמרו: אמר הקב”ה, זה שנים עשנו של פסל מיכה מתערב בעשן המערכה ולא הגבתם ולא פעלתם מאומה, על כבודי של י לא מחיתם על כבוד בשר ודם מחיתם?
וקשה הרי גם לא תנאף ולא תרצח הם ציוויי ה’ ומדוע זה נקרא כבוד בשר ודם? זאת ועוד, אם על כך שלא מיחו על פסל מיכה היה מגיע עונש מדוע התמהמה זה מלהגיע עד שלבסוף התעוררו בצורה כה מרשימה (בלי שלטון מרכזי, כל אחד מעצמו חם לבו למשמע העבירה, עזב את משפחתו עבודתו ורכושו ובא להילחם) לקנא קנאת ה’?
התשובה: כשלא מיחו על פסל מיכה  אמרו: זו לא דרכנו, אנו בעד הידברות, הרי אחרי הכל הם אחינו יש לכבדם וכו’ וכו’ שאר סיסמאות שדופות הקדים שאנו מכירים היטב… אמרה ההשגחה – אולי…
עתה כשפגעו במוסר במעשה פילגש בגבעה ויצאו להחם כאיש אחד חברים פתאום מתברר שהם אינם כה סובלנים… נמצא מעשה פילגש בגבעה מלמד על מעשה פסל מיכה, שהסיבה שלא מיחו אז לא היתה סובלנות אלא אדישות. והאדישות של העם נוכח פסל מיכה מלמדת שהסיבה שהתעוררו לקנא במעשה פילגש בגבעה לא היתה קנאת ה’ אלא הקנאה לסדר החברתי וממילא רק עתה התברר שלאור התגובות השונות בשני המקרים הנידונים – עם ישראל שקע באדישות לכבוד ה’ ולכן עתה באה התגובה הקשה.
הוא הדין בעניינינו, עד עתה חשבנו שבית המשפט פשוט מעוקר ואינו מוסגל לפעול בנושא השבת והנה מתברר שבית המשפט מגלה יעילות נפלאה כשמדובר בענין חברתי ומורה לסגור חנויות, עתה ידוע שמה שעד היום לא פעל בית המשפט הרי זה מפני ששבת קודש לא מעניינת אותו.
לא היינו נזקקים לזאת לולא היו מטיחים טענות בנציגות הדתית ולולא שמחת העניים שנשמעה ברקע עקב פסיקת בית המשפט, חובה הוטלה עלינו לומר: “לשמחה מה זו עושה”.