האם רב אורטודוכסי יכול להתיחס בסובלנות לעברות של “יהרג ואל יעבור”?

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט

ב”ה
“בהתחברך את אחזיהו פרץ ה’ את מעשיך” (דברי הימים ב’ כ’ ל”ז)
איך מתחילה הידרדרות של אדם לתהום רבה?
האם יעלה על הדעת כי אדם לא יגנה רצח? והרי רצח הינו איסור של “יהרג ואל יעבור”?
האם יעלה על הדעת שאדם המכנה עצמו “רב אורטודוכסי” ונעלב עמוקות אם מדלגים על התאר “רב”, שלדעתו יש להקדים לשמו, לא יקבל את עיקרי האמונה או אחד מהם?
האם יעלה על הדעת שאדם המכנה עצמו “רב” לא ידע שאחד מעיקרי האמונה הוא “אני מאמין שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא יתברך שמו”?
הנה למדונו רבותינו כי על שלש עברות יש לאדם להעדיף למות ולא לעבור. שתים מהן: שפיכות דמים וגילוי עריות.
שפיכות דמים יהרג ועל יעבור – מסברא, “מאי חזית דדמא דידך סמוק טפי דלמא דמא דההוא גברא סמוק טפי” (- מי אמר שדמך אדום יותר אולי דמו של חברך אדום יותר)
גילוי עריות יהרג ואל יעבור שנאמר: “כי כאשר יבוא איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה” פסוק זה נאמר על נערה המאורסה (בלשון התורה וחז”ל מאורסה – מקודשת ונחשבת אשת איש לכל דבר) וממנו לומדים שגילוי עריות כמוהו כרצח ודינו יהרג ואל יעבור.
הלכה זו שנאמרה על אשת איש מתיחסת לכל איסורי עריות וגם על “אביזריהו דעריות” על כולם – יהרג ואל יעבור.
מבין כל איסורי עריות יש אחד שהתורה הרחיקה לכת והגדירה אותו כ”תועבה” שנאמר: “ואיש אשר ישכב את זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם” (ויקרא פרק כ י”ג)
איך קורה שאדם המגדיר עצמו בהגדרות ההן (“רב”, “רב אורטודוכסי”) יוכל להשלים עם מצב שבו מדינת היהודים לא רק שאינה מגנה מעשים כאלה אלא נותנת להם לגיטימציה? ואם כבר יצא מפיו איזה ביטוי שאומר כי אינו מתיחס לזה בהסכמה ובהערצה ואינו מכנה אותם בכינוי “משפחה”. (תודה רבה!!!) מיד הזדרז להתנצל ולחזור בו וכו’ וכו’.
היה עליו לומר בקול צלול “תועבה היא” “התורה הזו לא תהא מוחלפת” ואם עקב כך היה עליו להפסיד את כס השר שלו במדינת היהודים היה קונה את עולמו.
ומכיון שקשה להאמין שהכסא עצמו הוא זה שמסית אותו להתכחש ליסודות התורה ולאיסורים של “יהרג ואל יעבור” ולגמרות מפורשות בבבלי ובירושלמי המתארות את החרבנות המגיעים עקב עוון זה, צריך לבדוק מה אם כן מחזיק אותו שם?….
הוא שאמרנו בתחילת הדברים “בהתחברך…. פרץ ה’ את מעשיך”…