לפרשת תצוה – סודות החושן – פנייה לשופטים בישראל.

כידוע, היה זה החושן שדרכו ראו תמיד את הקשר הישיר בין העם לאלוקיו, כל אימת שהיה צריך הכרעה אלוקית היו באים אל הכהן הגדול והיה הוא שואל באורים ובתומים והיו אבני החושן מאירים על פי סדר האותיות של התשובה. האותיות המאירות היו משמות שבטי ישראל ששמותיהם כתובים על האבנים. כלומר, שמות שבטי ישראל מהוים את הכלי המקשר בין עם ישראל לקב”ה, שמות שבטי ישראל החקוקים על לבו של הכהן הגדול (– כל השבטים צריכים להיות חקוקים שם, הרי הוא הגדול שבכהנים המברכים את עם ישראל באהבה – את כולם צריך לאהוב במידה שווה) הם המשדרים לעם את התשובה הישירה מבורא העולם.

החושן הזה נקרא “חושן משפט” ואומרת הגמרא במסכת זבחים (פח ע”ב) שחשון זה מכפר על הדינין, כלומר על עוות הדין על ידי הדיינים.

אומר הכלי יקר שכל מעשה החושן מלמד על תקון קלקולי הדיינים. החושן היה מונח על לבו של כהן גדול כיון שהרבה דינים מסורים ללב, שהרי “אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות” וכשמטה הדין יכול לומר: כך נראה הדבר לעיני, והלב יודע אם לעקל ואם לעקלקלות, לכן היה החושן על לבו של כהן גדול – לב האומה.

רבוע היה החושן שכן כל דיין חייב להצטין בארבע מידות הכתובות בפרשת הדיינים ריש פרשת יתרו צריך הוא להיות איש חייל, וירא אלוקים, איש אמת, ושונא בצע. וכפול היה החושן שכן כשדיין מעוות דין פוגע הוא בחברו ופוגע הוא במשפטי ה’.

והיה החושן על לבו של אהרן אותו לב שאין כמוהו לבטא אהבה ללא קנאה והתנשאות, הרי הקב”ה מעיד עליו כי ראה את גדלותו של אחיו הקטן ממנו ו”שמח בלבו” כך דיין חייב לראות את הבאים לפניו שבדרך כלל קטנים ממנו ולא להתנשא, שאם יתנשא יהיה בגדר מגיס לבו בהוראה שהמשנה באבות אומרת כי שוטה הוא ורשע הוא וגס רוח..

ונוסיף ונאמר, ידוע כי אדם אמור להדמות לבוראו “הוה דומה לו, מה הוא רחום אף אתה היה רחום, מה הוא חנון אף אתה היה חנון” ואולם הקב”ה אינו רחום וחנון בלבד, הקב”ה הוא גם “א-ל קנא ונוקם” מדוע לא נאמר “מנה הוא קנא ונוקם אף אתה היה כן, מה הוא עושה דין ברשעים אף אתה עשה דין ברשעים”?

אומר הרב הוטנר: כדי שאדם ידמה לקונו בצד החסד אין הוא צריך להיות מעל חברו גם אם הוא במעלה אחת ובדרגה אחת עם חברו יכול הוא לעשות עמו חסד ולתמוך בו, לעומת זאת השופט תמיד מעל הנידון ומכיון שכל בני אדם שוים ואין לאחד להתנשא מעל חברו אשר על כן, אין אדם יכול לדון את חברו ולכן אי אפשר להדמות לבורא בבחינת הדין.

 והשאלה היא כיון שכך איך אפשר לדיינים לדון את חבריהם? התשובה היא ש”אלוקים ניצב בעדת א-ל” דייני ישראל הם “שלוחי רחמנא” האלוקים הוא הדן והם רק השליחים. כשהדין כתוב מפורש בתורה, שבכתב או שבעל פה, הדבר ברור וכשהדבר נתון לשקול דעתם מקבלים הם סייעתא דשמיא מיוחדת להיות שליחים נאמנים לבורא.

מובן אם כך מדוע החושן הוא המכפר על סטיות הדיינים, כאמור באמצעות החושן רואים בעליל כי אכן אלוקים ניצב בעדתו, החושן הוא המראה את הקשר הישיר בין אלוקים לעמו ולכן החושן הוא המכפר על סטיות הדיינים.