המרגלים הבג”ץ ונפתלי בנט

המרגלים היו שלוחים של משה רבנו והפכו להיות בעלי דעה מטעם עצמם.

התורה אומרת “שלח לך אנשים” וברש”י – לדעתך.

אם היו המרגלים נצמדים לכתב ההאמנה שלהם והיו חושבים כל הזמן מה היתה דעתו של משה על מה שהם רואים בסיורם בארץ ישראל היו מגיעים למסקנות אחרות מאלו שהגיעו אליהן. אם היו חשים כל רגע ורגע שכל סמכותם יונקת מההאצלה שהאציל עליהם משה רבנו, היו שואלים את עצמם כל רגע ורגע – מה היה משה רבנו אומר על מה שאנו רואים. איך היה משה רבנו מבין את התופעות הנפרשות מול העינים. אבל במשך ארבעים הימים שהתנתקו מ”כיפת הברזל” של ענני הכבוד, הפכו להיות בעלי דעה משלהם. האמינו כי מבינים הם יותר ממשה רבנו מה טוב לעם והחליטו שמותר להם להטות את מה שראו לפי הבנתם ולמען השגת מטרותיהם.

התוצאה היתה שהעם ששמע להם ולא למשה, הפסיד את ארץ ישראל. תחילה לארבעים שנה, אבל בלילה ההוא שבכו בגלל אותה עצמאות מחשבתית חרבו בתי המקדש והלכו לגלות עם כל הצער הכרוך בכך. והם עצמם שילמו מחיר יקר והיו לדראון עולם.

אנו רואים את התופעה הזאת חוזרת ביתר שאת מול עינינו תוך כדי שהיא פושטת צורה ולובשת צורה. – אנשים שנבחרו על ידי העם למטרות מוצהרות וברורות, שמשוכנעים שהם מנהיגי העם מכח עצמם וממנים את עצמם להושיע אותו לפי הבנתם גם אם הדבר כרוך בפעולות הסותרות את המטרה לשמה נשלחו וחורגות מהסמכויות שהוקנו להם על פי הצדק, המוסר, היושר וההגיון.

מבחינה זו ההתנהלות של מר בנט ושל שופטי הבג”ץ דומה מאד ונובעת מן הסתם מאותו מקור. למרות שבימים כתקונם מר בנט ושופטי הבג”ץ נמצאים משני עברי המתרס ומתכתשים הם זה בזה. סובלים הם (או ליתר דיוק, אנו הסובלים…) מאותה תסמונת עצמה.

התסמונת היא – אמון מוגזם עד כדי מגלומניה בעצמם וחוסר אמון מובהק בעם וביכולתו להחליט מה טוב לו. וממילא בוז לערכי הדמוקרטיה למרות שרוממות תהילתה בפיהם, ועליה הם מדברים גבוהה גבוהה ובשמה הם מקדשים כל תועבה. ומעבר לזה – ממנה הם יונקים את כוחם, מה שלא מפריע להם לרמוס את ערכיה ברגל גאוה כשיש בידם לעשות זאת תוך ניצול הכלים שהיא מגישה להם על מגש של כסף.

איך מסביר אדם כמו בנט לעצמו את העובדה שעומד הוא ותובע בפה את כס ראש הממשלה וסוחט את שותפיו למנותו לתפקיד במדינה דמוקרטית, בה משרה זו אמורה להיות מופקדת בידי מי שרוב העם רצה בו, ואילו מאחריו עומדים בקושי חמשה אחוז מהעם! והמדהים ביותר הוא שרבים מאד מאותם חמישה אחוז (אם לא רוב מוחלט מהם) התכוונו למשהו אחר לגמרי ממה שהוא עושה כעת? כלומר, איש אינו עומד מאחריו. הוא פועל אחרת מהכוונה של משלחיו שמהם הוא יונק את כל מציאותו כפוליטיקאי!

אומר הוא לעצמו: “אני בכשרונותי ובחזון הרחב שלי, ביכולותי המופלגות ובאישיות הנדירה שלי, יודע מה טוב לעם ויודע כיצד להשיג את הטוב עבורו יותר טוב מהעם עצמו. והראיה שהעם לא מבין דיו, היא עצם העובדה שרק חמשה אחוזים נתנו לי את קולם…”.

כך גם אומרים שופטי הבג”ץ: אמנם הם יונקים את כוחם מחוק יסוד שנחקק בכנסת שסמכותה לחקוק חוקים בכלל, וחוקי יסוד בפרט, יונקת מהיותם שליחים של רוב העם אבל הם ממרום פסגת רום מושבם ומעומק יכולתם האינטלקטואלית, מבינים מה צריך העם יותר טוב מהעם עצמו, ולכן, חושבים הם, והישרים שביניהם אומרים זאת בקול רם, ההכרח לא יגונה, הם יחליטו עבור העם גם אם הדבר לא עולה בקנה אחד עם הסמכויות שהעם הבער הקנה להם. ממש כמו המרגלים שבעטו בסמכות שהואצלה עליהם והפכו להיות ל”חי נושא את עצמו” ולקחו לעצמם סמכות לחרוג ממקור סמכותם כך גם שופטי הבג”ץ וכך גם מר בנט וחבריו.

כל אלה, המרגלים, שופטי הבג”ץ והבנטים למיניהם שוכחים דבר אחד שמלבד שהם פועלים בלי סמכות ובדרך כלל גם שלא בחכמה כי אלה שהעניקו להם את הסמכות חכמים מהם, ויודעים טוב יותר מה טוב להם, הם גם חייבים לאלה שהאצילו להם סמכות הכרת הטוב והתנהגותם היא כפיות טובה שאין עליה מחילה.

ונוסיף ונקרא על בנט על חבריו החדשים – “בהתחברך לרשע פרץ ה’ את מעשיך”…