ליל ספירת הקולות, כמשל

אחת התופעות המעידות על פתיותם של בני אדם היא תופעת ההיצמדות לכלי התקשורת בסיום יום הבחירות החל מהשעה 22:00 בה מכריזים על התוצאות לפי המדגמים השונים וכלה בשידורים הנמשכים ללא הפסקה כל הלילה המלווים בניתוחי פרשנים שאין להם מה לחדש מעבר למה שכל אדם יודע. ובוודאי שאין לדבריהם כל השפעה על איש, שהרי איש לא יעשה או יעשה דבר מה כתוצאה מהאזנה לפרשן זה או אחר. והמלווים את הקולות ההולכים ונספרים מטעם ועדת הבחירות המרכזית.

הרי עד שעות הצהרים של היום למחרת לא תהיינה תוצאות. וגם כשתהיינה הרי מלבד כמה פוליטיקאים איש אינו אמור לעשות עם ידיעת התוצאות דבר מה שאם יאחר לדעת ייגרם איזשהו נזק ולו זעיר ככל שיהיה.

הדברים האלה שאין איש מערער עליהם, אינם משנים את המציאות. אנשים צמודים בליל השימורים המלאכותי הזה במתח רב לתקשורת, הגם שלמעשה הכל כבר הוכרע עם סגירת הקלפיות רק אינו ידוע. והם מאחרים לעלות על יצועם, והמחמירים אף מדירים שינה מעיניהם כל אותו הלילה, וביום שלמחרת הולכים לעיסוקיהם בעיניים טרוטות ובראש כבד אם בכלל מסוגלים ללכת ולא הולכים להשלים את השינה החסרה.

הרי בשעה כזו גם אין מה להתפלל, כי כל תפילה תהיה תפילת שווא, שהרי הדברים כבר מוכרעים אלא שאינם ידועים. (ראה את הסוגיות בעירובין ל”ו בדיני ברירה אם הניח עירוב ואמר אם יבוא חכם ומה הדין אם כבר בא חכם. שבמקרה הראשון יש צורך ב”ברירה” ובמקרה השני מדובר אך ורק בגילוי דעת).

הגדילו לעשות באחת ממערכות הבחירות כשבתחילת ליל ספירת הקולות היה נראה שפלוני עומד לנצח, וככל שנמשכה ספירת הקולות התברר שדווקא השני ניצח. והכותרת, המופרכת לחלוטין, הייתה : “מהפך באמצע הלילה” האמנם? ההיה באיזה רגע מהפך? הרי התוצאה הסופית, זו שכביכול גרמה להרגשת המהפך הוכרעה עם סגירת הקלפיות ומעולם לא הייתה תוצאה אחרת, אלא שזו, הסופית-כביכול, לא הייתה ידועה. וכי בגלל שספרו קלפיות אלו לפני האחרות, כשספרו את האחרות ונראתה התוצאה האמתית מדובר במהפך? מתי חל אותו “מהפך”? באיזה שלב היה המצב הפוך מהמצב בסוף, שניתן לומר שחל מהפך?

אדם חושב, אינו נותן לעצמו ללכת אחרי ההבל הזה, וסוגר את המקלט והולך לדרכו, לעסוק במשהו פרודוקטיבי יותר. אדם רגיש יותר ייפגע מהמתח המלאכותי שיוצרים באולפנים כאילו מדובר במשהו שעומד להתרחש ויש לעמוד ולצפות בשעה שהכל באמת כבר מאחרינו. וכי כך מעריכים אותנו? כה ירודים אנו בעיניהם? בטוחים הם שניתן את עצמנו להיות מושפעים מחזות שוא של דרמה כשהדרמה, אם אכן היתה, כבר התרחשה זה מכבר?

בעבר, באחת ממערכות הבחירות, ייחדה תחנת “קול חי” את אחד הערוצים שלה לשאלות ותשובות בענייני השקפה ומחשבה כדי שמי שאינו לומד ואינו עסוק אך יחד עם זאת אינו רוצה להשתטות עם כלל העדר בהאזנה חסרת טעם לניתוחים וספירת קולות חסרת משמעות יוכל לנצל את הזמן לדברים אמתיים יותר.

ומעין זה ביחס למדגמים. כסף רב וכח אדם מושקע בעריכת המידגמים, לשם מה? מה יקרה אם התוצאות האמתיות תיודענה בזמנם ללא המדגמים. המדגמים הם חזון תעתועים גרוע אף מהסקרים. על הסקרים עוד יאמרו שמסייעים הם למאמינים בהם להעירך בהתאם, איך להפעיל משאבים, היכן לשים את הדגש וכד’. לעומת זאת כשמתפרסמים המדגמים, שום דבר לא קורה כתוצאה מהם אם כך מי צריך אותם? לשם מה?

דבר אחד ניתן ללמוד מההתנהגות הנ”ל.

אנחנו מסתובבים בעולם מנסים לפעול מכאן לשם ומשם לכאן משקיעים זמן וכוחות להזיז דברים ולסדר דברים. ולמעשה יושב בשמים ישחק ה’ ילעג למו. הכל כבר נחתם מראש. אמנם, “חוץ מיראת שמים” אך גם במעשים הקשורים לקטגוריה זו יש הרבה מסביב ומה שניתן לבחירתנו (מבלי להיכנס לסוגיה העמוקה של ידיעת ה’ לעומת בחירת בני האדם) אינו אלא החלק של הטוב והרע במעשה אך התוצאות הפיסיות של המעשה מוכתבות מראש לכאן או לכאן כש”כל מאי דעביד רחמנא לטב עביד” האדם יכול לעשות טוב או רע, ומה שהקב”ה עושה הכל לטוב. והנטו שהאדם עושה הוא כוונותיו והחלטותיו בענייני טוב ורע ואת המעשה הפיסי עצמו יש לקלף מהשייכות שלו לטוב ולרע.

והלילה שאחרי הבחירות הוא משל לזה.