לחג הפורים – האמנם אכזריות – הריגת שבעים וחמשה אלף בזמן נס פורים.

יפי הנפש מזדעזעים מהמתואר במגילת אסתר כיצד היהודים הרגו בשושן הבירה חמש מאות איש ובשאר מדינות המלך שבעים וחמשה אלף, זעזוע עמוק שבעתים וחלחלה אמתית – מוסרית לעילא, תוקף אותם נוכח חגיגות הפורים שחוגגים אנשים נשים וטף בכל העולם היהודי לזכר הנצחון ההוא שלטעמם לא היה אלא מרחץ דמים אכזרי ומיותר.

ומה נעשה שאין לנו אלא לקבוע כי הגם שמדובר באנשים שבדרך כלל נחשבים כאינטליגנטים, אין להמנע מלקבוע כי אחד מן השנים: או שלא קראו את המקרא ואז השאלה עליהם היא על מה ולמה חרצו גורל בנושא שאינם יודעים את העובדות כמו שהיו. או שלקו באי הבנת הנק

טרם נתמקד בפשוטו של מקרא. נקדים ונאמר, אבותיהם של אותם יפי נפש, ואוי גם הם עצמם, הרבו לסנוט ביהודי אירופה מדוע לא לחמו על נפשם, איך קרה שרק קומץ לוחמים הרימו את נס המרד ולחמו, ואותם לוחמים, לוחמי גטאות ופרטיזנים נישאים על נס ושבחם בפי כל. הנאצים תכננו “להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים בכל מדינות המלך מנער ועד זקן טף ונשים ושללם לבוז” ממש כמו שהמן תכנן, רק שלא רצו, כנראה גם לא יכלו, לעשות זאת ביום אחד. במשך שש שנים רצחו וטבחו ביהודים, לא עבר יום שלא עסקו בכך באינטנסיביות, גם בשעה שהצבא הגרמני נסוג בכל החזיתות, גם בשעה שהתפורר, שלא היה משאבים לספק את המינימום הנדרש לחיל הלוחם – עסקו במקצועיות בהשמדת יהודים, תוך הקצאת כל המשאבים הנדרשים, כח אדם, כסף וציוד. במלאכת ההשמדה עסקו עשרות אלפי אנשים רבים מתוך מליון אנשי הס.ס. שהיו פרוסים ברחבי אירופה, מי באופן ישיר ומי באופן ישיר פחות. ובכל זאת שש שנים לא הספיקו להם להשלים יותר משליש מן המלאכה… בימי אחשורוש, התוכנית היתה לבצע זאת ביום אחד… ללא הציוד המודרני וללא תאי גאזים. ודאי אנשים רבים יוחדו למלאכה שטנית זאת.

אסתר רצתה לחסוך את כל מרחץ הדמים, משני הצדדים. ביקשה היא מהמלך להורות לבטל את הגזרה וזהו. אלא שחוק דראקוני קבע כי “כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתם בטבעת המלך אין להשיב” וממילא לא היתה ברירה אלא להשאיר את תוכנית “הפתרון הסופי” שהופיעה באגרות הראשונות על תילה “להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד” ואלה שתכננו ליטול חלק פעיל באורגית הרצח המשיכו לצחצח חרבותיהם, אלא שניתנה ליהודים רשות להגן על עצמם “להיקהל ולעמוד על נפשם” היהודים יצאו למלחמת הגנה והרגו את אלה שתקפו אותם. שבעים וחמשה אלף שנהרגו היו ללא ספק קומץ קטן יחסית מכח האדם שתוכנן להוציא באמצעותו לפועל את גזרת הפתרון הסופי.

הוא שאמרנו – המבקרים לא קראו כראוי בפשוטו של מקרא.

ותליתם של עשרת בני המן? – האין היא מהדורה ראשונה של תלית “עשרת הגדולים” של הנאצים שנידונו לכך במשפטי נירנברג? היש בעולם מי שלא מצדיק את עונשם?

דוקא הנאצים קראו את המגילה די טוב והבינוה ונהגו לתלות מידי שנה בחג הפורים עשרה יהודים כנקמה על שהיהודים תלו בזמן אסתר את עשרת בני המן – כנראה ראו בהם את אבותיהם הרוחניים? האם עלינו להסיק שרשעים אלה הבינו טוב יותר את המגילה מיפי הנפש שלנו?