ההתאבדות הלאומית: המאבק נגד לימוד התורה, שתי אסוסיאציות ממלחמת העולם השניה:

1.      אחד החזיונות המבישים של ערב מלחמת העולם השניה, חזיון שהמשתתפים בו מהעולם החופשי מתביישים על השתתפות נציגיהם בו עד היום הזה. היה המפגש ההיסטורי במינכן. מפגש בו נחרץ גורלה של המדינה הדמוקרטית היציבה שבמרכז אירופה, שיכולה היתה להיות מאחז נפלא כנגד הדיקטטורות ממזרח וממערב. הכוונה כמובן לצ’כוסלובקיה.

שני דברים היו במפגש שהפכו למושא לבושה גדולה לעולם החופשי. האחד – מדיניות הפיוס הרצון לפייס את התוקפן בכל מחיר רצון שהוביל לחרבן הגדול שלאחר מכן כיון שאת תאבונם של אישים כהיטלר אי אפשר להשביע.

אך הבושה השניה היא הרלונטית לענייננו: ישבו להם צ’מברליין ודאלדאיה, מוסליני והיטלר, ודנו בגורלה של צ’כוסלובקיה מתוך התנשאות כזו… לא ראו כל צורך לזמן את צ’כוסלובקיה כמשתתפת שוות זכויות בדיונים, לא נתנו לה הזדמנות להגיד דברה לנמק להסביר למחות… מין פטרונות כזו… ישבו להם בנש ומסריק בפרוזדור במשרד החוץ בלונדון וחיכו לגזר הדין. פקיד נמוך דרג נשלח לבשר להם כי נגזרה כליה על מדינתם… אמרו בנש ומסריק את המשפטים הבלתי נשכחים שנחקקו בעט ברזל: “אם הקרבתם את ארצנו ועקב כך יבוא שלום – אנו הראשונים לחתום על כך, אך אם את ארצנו הקרבתם ושלום לא יבוא – ישמור אלוקים את נשמותיכם…” והשאר כבר היסטוריה.

ואצלינו: יושבת לה ועדה שמורכבת מאוסף של אישים, מומחים מטעם עצמם, שאיש מהם לא בילה ולו זמן מינימלי בישיבה זו או אחרת ודנים בגורל עולם התורה כשראשי עולם התורה בכלל לא נחשבים כמי שמן הראוי לשמוע את דעתם… מין פטרונות מתנשאת כזו…

2.      גרמניה לא השכילה להבין את ערכו של האטום ואת ערכה של האנרגיה האצורה בו. מנהיגי גרמניה הנאצית לא הבינו את הפוטנציאל הטמון באטום הקטנטן הזה, המחקרים האלה נראו להם בזבוז זמן גמור ובזבוז משאבים אותם יש להשקיע בטנקים ובמטוסים ובפיתוח טילים. רוב רובם של המדענים שבנו את פצצת האטום האנגלו אמריקאית קבלו את השכלתם בגרמניה (איינשטיין אופנהיימר) האיש שגילה את תגובת השרשרשת היה גרמני שפעל בגרמניה כל שנות המלחמה – פרופ’ אוטו האן. אך המנהיגות הפוליטית לא היתה אינטליגנטית מספיק כדי להבין את העצמה העשויה להשתחרר. התוצאה – בשעה שגרמניה השקיעה את כל מאמציה בבנית טנקים שהושמדו זה אחר זה בחזיתות השונות אמריקה בנתה פצצת אטום… לו היו מנהיגי גרמניה קצת יותר פתוחים לרעיונות שאינם מכירים היה מצבם שונה לחלוטין. למזלנו לא היו כאלה.

ואצלינו המנהיגים – חלק מהם – אינם מבינים נגד איזה נשק סודי הם לוחמים. בהילחמם בלומדי התורה … מה שהבינו בלעם בן בעור ואבנימוס הגרדי באמרם: “כל זמן שהקול קול יעקב נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשיו שולטות”, ראשי המדינה והצבא מתקשים להבין. (ענין של אינטליגנציה…) ואנו כתוצאה מזה בסכנה אמיתית.

למזלם של כל בני העם היושב בציון יש לנו גדולי תורה שלא יתנו להחריב את המדינה.