רש”י על יסודות אמונת היהדות

המשנה בסנהדרין פרק אחד עשר (פרק חלק) אומרת: כל האומר אין תחיית המתים מן התורה הרי זה אפיקורוס. ובגמרא: גם אם מצהיר הוא כי מאמין בתחית המתים, אך לא מן התורה, הרי הוא אפיקורוס באותה מידה, ומסביר רש”י שאם הוא “מאמין” ללא כל הוכחות מוצקות, “מה לנו ולאמונתו”. כלומר, מה ההבדל בינו לבין המאמין בגורו כזה או אחר או באדם מסוים שהופיע כמבשר ללא כל הוכחות.

העולה מדברי רש”י שאדם האומר שהוא מאמין בגלל שזה כתוב או מרומז בתורה אין זה בגדר “אמונתו” בלבד. כי אם אמיתות התורה היא גם “אמונתו” כמו הלה שאומר שמאמין הוא בתחית המתים אך לא מן התורה. מה ההבדל. מדוע אנו דוחים את המאמין בתחית המתים שלא מן התורה בטיעון הנ”ל של “מה לנו ולאמונתו” ואילו על המסכים שתחית המתים מן התורה ואמיתות התורה עצמה אינה אלא “אמונתו” אין אנו אומרים “מה לנו ולאמונתו”?!

מוכח שהאמונה באמיתות התורה אינה “אמונתו” גרידא, אלא אמת אוביקטיבית היא ומוכחת, וניתן לדעת בוודאות את דבר אמיתותה שנאמר “אתה הוראית לדעת”.

למעלה מזה. מה היה דינו של אדם האומר שמאמין הוא בתחית המתים אך לא מן התורה אלא שיש לו על כך הוכחות מדעיות, פילוסופיות או לוגיות מהטובות ביותר. הלוא גם הוא יחשב כמי שאינו מאמין בתחית המתים כי אין די בזה, וצריך הוא לדעת שתחית המתים אמת כי כך כתוב בתורה. כלומר, אמיתות התורה היא הדבר המוכח ביותר, וההוכחות עליה חזקות מכל ההוכחות המדעיות, הפילוסופיות או הלוגיות.

כמובן, ואין צורך לומר, שהדברים נכונים לא רק ביחס לתחית המתים אלא ביחס לכל עיקרי האמונה שאדם צריך לדעת שהם אמת כי מקורם בתורה. וכשהרמב”ם מוכיח כל עיקר מי”ג עיקרי האמונה מביא לכל אחד מהם פסוק מן התורה. ומדוע דברה המשנה רק על האומר אין תחית המתים מן התורה? מפני שכל העיקרים האחרים כתובים במפורש בפסוקי התורה השונים ואיש לא יטען שאינם מן התורה (בורא – “בראשית ברא אלוקים”. יחיד – “שמע ישראל ה’ אלוקינו ה’ אחד” וכו’) לעומת אלה תחיית המתים לא כתובה מפורשות, ולכן עלול לעלות על הדעת שאינה מן התורה, אך אף על פי שאינה כתובה היא מרומזת בתורה שבכתב, ומופיעה בתורה שבעל פה.

***

שמות י”ט ד’: “אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים, ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי”. וברש”י: “אתם ראיתם – לא מסורת היא בידכם, ולא בדברים אני משגר לכם, לא בעדים אני מעיד עליכם אלא אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים”

כלומר מסורת אינה מספקת, שמיעת עדות אינה מספקת, צריך ראית ישירה של העם ובמעמד הר סיני היה גילוי ישיר של האלוקים לעם וכולם ראו ללא מתווכים..

ומה אתנו? הרי אנו לכאורה מסתמכים על המסורת, וכשבשורש הדברים נמצא עדות של מאות אלפי הנוכחים במעמד?

על זה בא הכוזרי ואומר “וכן פתחתי לך כאשר שאלתני על אמונתי והשיבותך מה שאני חייב בו וחייבין בו כל קהל ישראל, אשר התברר אצלם המעמד ההוא בראות עיניהם, ואחר כך הקבלה הנמשכת שהיא כמראה העין”. (כוזרי מאמר א’ אות כ”ה עמ’ 26 במהדורת יהדות מזוית שונה).