חג השבועות – חג ההסמכה של משה רבנו

לשון הרמב”ם: “משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף, אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה. היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו. צרכנו למזון הוריד לנו את המן. צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ. וכן שאר כל האותות. ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להם כך וכך“

דברי הרמב”ם קשים להלמם, אמנם מהנאמר במצרים “ויאמן העם” אי אפשר לשאול כיון ששם לא נאמר כי האמינו במשה וניתן להסביר כי אז האמין העם בה’. אבל בקריעת ים סוף הרי נאמר “ויאמינו בה’ ובמשה  עבדו” וקריעת ים סוף לא היתה נס בלבד היה בה גילוי אלוקים שנאמר “ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי” ועל זה נאמר “זה אלי ואנוהו” שיכלו כביכול להצביע באצבע.

ובמיוחד קשה מהו שבחר הרמב”ם להדגיש את העובדה שהעם שמע את האלוקים אומר “משה משה” וכי שמיעת “אנוכי” ו”לא יהיה לך” אינה חשובה יותר?

אמנם בקריעת ים סוף חסרה מילה שהתוספה במעמד הר סיני. לפני המעמד אומר הקב”ה למשה: “הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם” לעולם לא נאמר בקריעת ים סוף.

ניתן לומר שיש כאן מעין הבטחה או נבואה שהאמונה שנרכשה במעמד הר סיני תתקיים לעולם. ואולם בהגדרה זו יש קושי שהרי אותם שזוכרים את מעמד הר סיני ומאמינים בעקבותיו זוכרים גם את קריעת ים סוף ומי שלא זוכר את קריעת ים סוף לא זוכר גם את מעמד הר סיני.

ונראה שהכונה להגדרת איכות האמונה. אדם קונה חפץ והמוכר אומר לו שהחפץ הזה חזק כדי לעמוד שנה, חברו קונה חפץ טוב יותר שהמוכר מעיד עליו שחזק הוא כדי לעמוד חמישים שנה.

גם כאן הגדירה התורה את איכות האמונה של מעמד הר סיני – כח האמונה הטמון במעמד הוא כזה שעשוי לעמוד לעולם.

מה עושה את המעמד לכזה?

חג השבועות הינו חג מתן תורה אך למעשה לא ניתנה לנו התורה שבידנו אלא בשנת הארבעים (יש להניח שז’ אדר הוא תאריך סיומה של תורה – יום פטירתו של משה רבנו) ולמעשה התהליך החל ביום הכפורים עת ירד משה ובידיו לוחות שניים. ואילו תורה שבעל פה קבלו בשמחה בפורים. מה היה אפוא בחג השבועות?

אנו אומרים בהגדה של פסח: “אילו הביאנו לפני הר סיני ולא נתן לנו את התורה דיינו” פינו עונה בנו שמעמד הר סיני כשלעצמו יש לו חשיבות גדולה שעליו בלבד פינו מלא הודיה.

מה היה במעמד שמשמעותו כה גדולה (ראיה נבואית המונית כבר היתה בקריעת ים סוף)

מעמד הר סיני הוא המעמד היחיד בהיסטוריה שבו האלוקים התגלה להמונים, איש לא יכול להכחיש עדות כה מסיבית. ואולם רוב התורה הועברה למשה וממנו לעם וזאת במשך ארבעים שנות היותם במדבר. כיצד ידע העם כי כל הנאמר בתורה אמת? אלא שבמעמד הגדול ההוא כולם שמעו את האלוקים אומר משה משה בכך הוסמך משה לעיני המונים על ידי הקב”ה. כולם ראו, כולם שמעו. מעתה, כל מה שיאמר משה בשם האלוקים יאמר תחת סמכות ההסכמה ההמונית הזו. גם אם יאמר אדם שאחרי הכל משה בן תמותה הוא ובידו לבחור בכל שלב מחייב למרוד, ועלול הוא להחליט לנצל חלילה את סמכותו ולומר דברים בשם ה’ שה’ לא אמר, הרי אם דבר כזה היה חלילה מתרחש היה האלוקים אמור להתגלות שוב לעיני העם ולהודיע שלא עוד, שמשה אבד את נאמנותו, וכיון שדבר כזה לא קרה, אדרבא כשבא קורח ועירער על דברי משה, הדברים שאמר אחרי מעמד הר סיני וטען כי בדאם מלבו, הוכיח הקב”ה כי משה נאמן ביתו הוא על ידי פתיחת פי האדמה. (ולכן בלועי קרח זועקים ממקום קבורתם “משה אמת ותורתו אמת” ואל ה’ אמת ותורתו אמת) מובן אפוא מדוע הרמב”ם הדגיש את קריאת הקב”ה “משה משה”.

באחת ההזדמנויות מבקש משה רבנו מהקב”ה “ונפלינו אני ועמך”, אומרים חז”ל שכאן ביקש משה רבנו שלא תשרה שכינה על אומות העולם וקיבל. בעל העיקרים מוסיף ואומר, אם זה בלבד מה שביקש מדוע אמר “אני ועמך”? די לומר “ונפלינו” או “ונפלה עמך”? ואומר: כאן ביקש משה שלא יקום עוד נביא כמוהו. משה העניו מכל האדם מתגבר על רצונו לא להראות ומבקש בקשה כזו כי יודע הוא שיבואו אנשי דלא מעלי ויגידו כי קבלו נבואה ושלהם גדולה משל משה ויכולים הם לבטל את נבואת משה לכן, לצורך השרשת נצחיות התורה ביקש משה כי לא יקום נביא כמוהו – ביקש וקיבל.

כך שלא שרק שבמעמד הר סיני קיבל משה את סמכותו והיא שורה על כל התורה כולה וכן על התורה שבעל פה, אלא שבתוך המעמד עצמו ובהסמכה של משה מובנה גם ענין יחידותו של משה שהרי גם הפסוק “ונפלינו אני ועמך” וגם הפסוק “ולא קם בישראל נביא כמשה עוד” חלה עליהם עדות ההמונים כתוצאה מאותה הסמכה.

חג השבועות הוא חג ההסמכה הגדול שממנו יונקת כל התורה את תקפותה העצומה – לכן הגם שהתורה ניתנה לאורך ארבעים שנה חג השבועות נחשב כ”חג מתן תורה” – ואין ישראל אומה אלא בתורה אותה תורה שניתנה בשושבינות מי שעליו נאמר “וגם בך יאמינו לעולם”