האם נקפל את הדגל?

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט
הימים – ימי מלחמת תשל”ד המכונה מלחמת יום הכפורים.

המקום – דירה צנועה בעיר נתניה.

הזמן – ערב חג הסוכות

אבא ז”ל חוזר הביתה סמוך לכניסת החג. על פניו עננת דאגה, חוזר הוא ממקום שרותו במסגרת פקוד העורף אחראי הוא על הספקת מזון בשעת חרום. עסוקיו הרבים מנעו ממנו לבנות סוכה בעצמו כהרגלו מימים ימימה. אנו הילדים בנינו אותה לבד – לראשונה בתולדותיה.

נכנס אבא לסוכה שבנינו ומצאה עירומה מקישוטיה. כל העיטורים המעטרים אותה מידי שנה נפקד מקומם. למראה תמיהתו הצענו לפניו ספקותינו:

מילא מצות סוכה, יש לקיים ככתבה וכלשונה, בכל מצב. אך להדר אותה ולשמוח בה, בה בשעה שכל העת זורמות ידיעות על הקרבות הקשים שבגבולות ועל נפילתם של חיילים כה רבים בשדה הקרב?

נענה אבא ואמר: “איני רוצה לראות קישוט אחד חסר, איש בל יעדר, אין לקשט את הסוכה פחות מבימים כתיקונם. אלה הדגלים שלנו, אם האויב יגרום לנו לקפל את הדגלים יהיה זה הגדול שבניצחונותיו, הרי על זה ניטשת המלחמה, האם נוכל לקיים מצוות וללמוד תורה בארץ ישראל או ימנע הדבר מאיתנו חלילה. אנו נשמח אפוא בסוכה כבכל שנה ויחד עם זאת נהיה מצרים על הכאב והשכול”.

אם הסוכה היא דגל הרי הישיבות הן ספינת הדגל גדולי התורה הם הקברניטים והלומדים הם המלחים נושאי הדגל.

אם הצורך בצבא ובחיילים יגרום לעם בישראל לחסל את ספינת הדגל או לשנות את צורתה יהיה זה הגדול שבניצחונותיו של האויב.

הגייס החמישי שמשמש, אולי שלא ביודעין, כזרועו הארוכה של האויב במאמץ לחיסול ממוקד של ספינת הדגל, צריך שיועמד במקום הראוי לו.

בטוחים אנו כי ספינת הדגל תמשיך לשייט כדרכה בים התלמוד ובכך תמשיך ותעניק לעם הן משמעות רוחנית והן קיום פיסי.