לפרשת יתרו – יתרו הקיני מתקן את חטא קין ומתקין בתי דין.

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט
יתרו היה המיסד של מערכת בתי הדין הישראליים, הוא זה שהגה את הרעיון וגם הניח את הבסיס לשיטה. על פי עצתו פרש משה רשת של בתי דין בכל רחבי המחנה בצורה של הירארכיה מושלמת שרי אלפים שרי מאות שרי חמשים ושרי עשרות… יתרו הוא הוא “הקיני” – גלגולו של קין (שם נוסף היה ליתרו – חבר כמו שנאמר בספ שופטים פרק א’: “וחבר הקיני נפרד מקין” וגם זאת כיון שבא לתקן חטאו של קין – הראשון שהשתמש בחבר – המפריד בין אחים חבר המתקן לעומת זאת מחבר את שהחרב הפרידה). כמוהו כקין קיבל אות, משנתגייר וניצול מבאר שחת וזכה להסתופף תחת כנפי השכינה הפך מ”יתר” ל”יתרו” האות שהתווספה לשמו היתה האות ו’, הלוא היא אותה אות שקיבל קין (גר”א בביאורו לספרא דצניעותא פרק ד’). קין הוא זה שהרג בלא דין ובלא דיין. הוא הראה את צידה האפל של מידתו – מידת הדין. ואילו יתרו שידע חסד מהו – “קיראן לו ויאכל לחם” תיקן את חטאו של קין ואף כי היה בעצמו קיני – ומידתו מידת הדין הוא תיעל אותה לייסוד בתי דין.

בבואו למשה רבנו שואל הוא אותו “מה הדבר הזה אשר אתה עשה לעם מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך מן בקר עד ערב”?

עונה לו משה רבנו: “כי יבא אלי העם לדרש אלהים, כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורתיו”

תגובתו של יתרו היתה – הקם מערכת בתי דין שתסייע לך במילוי תפקידיך הרבים.

מקובל להבין כי משה ענה ליתרו שהעם בא לדין – למשפט, אך הדבר אינו ברור, וכי כל יום כולם באו להדיין בבית דין? לכל מאות האלפים היו סכסוכים מידי יום ביומו?

אומר הגר”א: משה ענה ליתרו כי העם באים לשלש מטרות שונות:

  1. כי יבוא אלי העם לדרוש אלוקים.
  2. כי יהיה להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו.
  3. והודעתי את חוקי האלוקים ואת תורתיו.

כולם באים לדבר הראשון – “לדרוש אלוקים” ולשלישי – ללמוד את “חוקי האלוקים ואת תורתיו” לדבר השני – להדיין בבית דין באים רק אלה הזקוקים לכך “כי יהיה להם דבר ושפטתי בין איש ובין רעהו” – כשיהיה להם דבר…

אומר לו יתרו: את הדבר הראשון והשלישי רק אתה תוכל לעשות ואילו בדבר השני, שאף כי לא כל העם מתקבצים לשמו, אבל בצבור כה גדול גם הם רבים מאד, בתפקיד זה ניתן להתחלק עם מערכת של דיינים.

המטרה השלישית של ההתכנסות היתה ללמוד תורת אלוקים. מה היתה המטרה הראשונה? מה פרוש “לדרוש אלוקים”?

אומר הגר”א שמשה רבנו בנבואתו הרמה היה מדריך לכל אחד ואחד מה עבודתו הספציפית לפי שורש נשמתו, ועבודה זו משתנה מיום ליום ד”לבושים דלביש בצפרא לא לביש ברמשא ולבושים דלביש ברמשא לא לביש בצפרא” ההנהגות משתנות כל הזמן כמו שאומר הגר”ח מוואלוז’ין בנפש החיים בדברו על העבודה המופלאה שעשו אנשי כנסת הגדולה בנסחם נוסח תפילה אחיד שיתאים לכל מצב בו יהיה העולם, עולם שכאמור מצביו משתנים ללא הרף. ולשם קבלת הנחיות ספציפיות באו כולם מידי יום ביומו.

יפה לימד משה רבנו את יתרו דבר זה, שכן יתרו, כאמור, בא לעולם לתקן את חטאו של קין אשר על כן היה גם הוא “קיני”. קין השתמש בכוחו הפרטי והמסוים – כח מידת הדין – בצורה שלילית ויתרו המתקן אמור היה להשתמש בכח זה עצמו – בכח מידת הדין שלו – בצורה חיובית. וכל זה עת למד כי לכל אחד יש כלים ועליו לקבל הדרכה נכונה כיצד להשתמש בהם בצורה בונה ונבונה.

המתבונן בפרשה יראה כי למרות שבתחילת הפרשה שגור שם הוי’ה על פיו של יתרו בצד שם אלוקים הרי בפרשת הדיינים מופיע רק שם אלוקים ולמעלה מזה כאן נמצא המקום היחיד בכל התורה כולה ובכל התנ”ך כולו שעולה וזבחים מוקרבים “לאלוקים” תמיד קרבנות מיוחסים לשם הוי’ה. אלא שזו היתה מהותו של הקיני – מידת הדין ואותה בא הוא לתקן, אולי לכן משתמש הוא כאן דווקא בשם אלוקים המבטא את מידת הדין.