נדרים שבועות והפרת הסכמים

לפני שמדברים על תכנים יש  לדבר על נאמנות לרעיון.

גם מי שבימים כתיקונם עלול ל”זייף” מעט ולזלזל בפרט זה או אחר של הרעיון אליו הוא שייך כשנקרא אל הדגל הוא אמור להוכיח את עצמו.

כך היה בספרד כפי שמעיד רבי יוסף יעבץ שבשעת מבחן יהודים פשוטים ולאו דווקא פילוסופים גדולים לקחו את מטה הנדודים ויצאו לדרך עם כולם.

כמו שעו”ד ד”ר יעקב ויינרוט המנוח כתב בידיעות אחרונות אודות הרגשותיו כששמע תוך כדי עצרת ההמונים שהיתה נגד בית המשפט העליון, את המוני בני הצבור החרדי קוראים יחדיו “שמע ישראל” עצר את רכבו בצד ובדמעות בעיניו הצטרף לאמירה. ולמעשה הביע בכך את שייכותו למה שהוא כינה “השבט שלי”.

הד”ר מאיר דבורז’צקי מתאר כיצד בהגיע יום הכפורים במחנה שטוטהוף גם כאלה שלא היו צמים ביום הכפורים השתתפו במפגן מיוחד במינו וז”ל:

“וכשהגיע יום הכיפורים בשטוטהוף הוצאו כל היהודים אל כיכר נרחבה של חולות ורוח. עמדו היהודים שורות שורות מדמדומי השחר עד שעה מאוחרת אחרי הצהרים. ולבסוף הביאו להם מרק של בשר גזר ותפוחי אדמה, כה חם וכה מעלה ריח שאנשי המחנה לא ראו כמותו זה שנים, לכל אחד ואחד מלוא הכף לתוך ספל הפח כאוות נפשו. והריח הנפלא של בשר גזר ותפוחי אדמה כה גירה את אנשי המחנה היגעים הקפואים והרעבים זה שנים וכה כבש אותם עד שקשה היה לעמוד בניסיון עודדו האנשים זה את זה לכבוש את היצר לא להיפתות לנוגש המסית להראות לעין כל כי גם ברעב המחנה לא מכרו את יום קדושתם. והיו אחדים בין הנחשלים ותשושי הכוחות שלא עמד בם רצונם ונכבשו לריח המשכר שלא ידעו דוגמתו, כבשו עיניהם בקרקע ואכלו. וכל יתר האסירים, וביניהם גם אנשים שלא היו צמים עד כה ביום הכיפורים, לא נכנעו צמו ועמדו על רגליהם עד צאת הכוכבים והריח המסית נודף מיתמר ועולה…”

מערכות המשפט הכריזו מלחמה על עולם התורה. באופן טבעי כל מי שמרגיש שיכות כלשהי לעולם מיוחד זה מתייצב לצד הנרדפים ומכריז בגאוה “לה’ אני” כדבריו של ישעיהו: “זה יאמר לה’ אני וזה יקרא בשם יעקב וזה יכתב ידו לה’ ובשם ישראל יכנה”. (ישעיהו מ”ד ה’).

***

בשבוע זה לימדה אותנו התורה את ערכה של מילה. מילה של אדם מישראל, איש או אשה ילד או ילדה.

הרי כל אדם מישראל שאומר “קונם עלי כיכר זה” או “שבועה שלא אוכל כיכר זה” מילותיו מחייבות אותו כמו מילותיו של האלוקים בתורתו. והאיסור שיעבור אם יזלזל בדברי עצמו יהיה כה חמור עד שאמרו חז”ל שבניו של אדם מתים בעוון נדרים. אשתו של אדם מתה. וייחדה התורה פרשה שלמה בפשוטו של מקרא לעגן את החיוב בצורה החזקה ביותר.

גם ילד שאינו חייב במצוות וגם ילדה פחות מגיל 12 מחייבים עצמם בנדרים ובלבד שיהיו ברי הבנה וזה למעשה הדין היחיד שבו “מופלא סמוך לאיש” חייב כגדול.

דברי אדם פשוט מישראל מחייבים יוצר מדברי חז”ל ואף מדברי משה רבנו (הכוונה לתקנותיו וגזרותיו ולא לדברים שדיבר מפי הגבורה) שהרי כל תקנת חז”ל וכל גזרה ויכולה להיות זאת תקנה של אנשי כנסת הגדולה, של סנהדרין כלשהי מלשכת הגזית, של נביא או אף של משה רבנו בעצמו, יש לה דין “דרבנן” עם כל ה”קוּלות” של דיני דרבנן כגון “ספיקא דרבנן לקולא” ואילו הנדר שנדר אדם מישראל, כל אדם ואפילו ילד או ילדה, יש לו דין דאורייתא וספיקו אסור כדין “ספיקא דאורייתא” שהולכים בו לחומרא.

עד כדי כך שקולה מילה של אדם מישראל.

המערכת הפוליטית הרקובה של מדינת ישראל לא למדה זאת ונאבקת לקבוע שלמילה ולהבטחה אין ערך ואף לא להסכמים חתומים.

כולם מדברים על לימוד תורה כלעומת גיוס לצבא בעד או נגד. כולם מדברים על מוסריותו ונחיצות של “חוק גיוס” כזה או אחר חוק שהמתנגדים לו מנסים להשחיל לתודעת הצבור את המושג “חוק ההשתמטות” (כאילו שלא מדובר בעם שרובו משתמט מקיום כל כך הרבה מצוות). ואיש לא מדבר על כך שאותו “גיבור” לאומי שהיה יו”ר ועדת חוץ ובטחון מופיע כשקרן מתוך אידיאולוגיה.

הרי מה זה משנה שאינך מסכים לחוק זה או אחר. הרי חתמת על הסכם קואליציוני ובזכותו קיבלת את התפקיד הנחשב בעיני רבים כתפקיד יוקרתי (ששכרו בצידו…) אתה לא יכול לקבל תפקיד תוך שאתה מתחייב להסכם מסוים ואחר כך להפר את ההסכם במודע, ולזעוק את זעקת הקוזק הנגזל.

ברגע זה המשמעות המוסרית של החוק אינה רלונטית כלל כי הדיון אמור להיות על משמעותה המוסרית של הפרת הבטחה, של ביזוי חתימות על הסכם.

והוא הדין ביחס לאצילי האופוזיציה, איך יכולים הם לרומם אדם ששיקר במודע והפר הבטחה.

בבוא היום ירצו הם להקים ממשלה, מי יוכל לסמוך על חתימה שלהם על מסמך כלשהו

ויהיה ברור, חברי הקואליציה אינם צדיקים גדולים יותר, הם לא פיטרו את מי שפוטר בגלל שלא עמד בדיבורו ולא כיבד את ההסכם עליו גם הוא חתום. גם לא מפני שבכך רצה לגרום לכולם שחתימתם ומילתם לא תיחשב כשווה ולו כקליפת השום, אלא בגלל שחששו לשלמות הקואליציה. זה המטבע היחיד העובר לסוחר בחברה הנבזית של אלה שנבחרו להיות מנהיגים.

ולא הייתי רוצה לומר לידידים ולאויבים עמם הולכים אנשים אלה לחתום על הסכמים שיבדקו אם באמת יש להם עם מי לחתום על הסכם, הרי מדובר באנשים שפיהם דיבר שוא וימינם ימין שקר.