בימים כתיקונם אין אנו מתלהבים מהוצאת קדשי ישראל לרחובה של עיר.
בימים כתיקונם אין דרכינו לקרב את התורה אל העם, הדרך היא לקרב את העם אל התורה.
במיוחד כשמדובר ביום הכפורים. היום שהתייחד בכך שבו כהן גדול היה נכנס לפני ולפנים, יש מוזרות מסוימת שדווקא בום זה מוציאים את התפילה המרוממת והפנימית ביותר לרחובה של עיר.
מעולם לא התלהבנו מתפילות יום הכפורים ברחובה של עיר. אין זו הצורה ואין זה המקום בו התרגלנו לקבל את פניו של היום הקדוש, המרומם והנשגב בימות השנה.
לא התלהבנו מהאוירה ההמונית שברחובה של עיר בשעה שאמורה להיות אוירה של רוממות חגיגית, של קודשה והתעלות.
שלא יובן שלא כראוי – אין אנו מוחים כנגד פעילות זו, ומעולם לא מחינו, הבנו כי רבים מגיעים דווקא למקומות אלה ודווקא שם מביעים נכונות להשתתף בתפילה בצורה כלשהי ביום הקדוש. ויתכן שאצל כמה מהם יהיה זה הזיק שלא ייכבה והחוט הדק שעוד יקשר ביניהם לבין מסורת בית אבא. אנו אומרים כי דוקא יום הכפורים שהוא יום של פנימיות אין רשות הרבים מתאימה לו.
ואולם, מה שקרה ביום הכפורים שנה זו הציב אותנו באופן טבעי בצד המתפללים.
ר’ אריה לוין זצ”ל הלך פעם בשבת ברח’ יפו ועמדו שם כמה יהודים ממאה שערים ושאגו אל הנוהגים ברכב את קריאת ה”שבעס” המפורסמת. עמד ר’ אריה לוין וצעק יחד אתם… שאלוהו מלויו: הגם אנחנו בצועקים? ענה להם ואמר: אם הם צועקים ואנחנו כאן עומדים ושותקים פרוש הדבר שאנחנו מזדהים עם הצד השני. אז עם מי עלינו להזדהות?
מעין זה היה פעם עם ר’ משה שפירא זצ”ל. פעם בהיותו בכותל מוקף בתלמידיו החלו צעקות, כמה חסידי סאטמר צעקו על דבר פריצות מסוים. פנה ר’ משה ואמר לתלמידיו, בואו ונלך לשם – לצעוק. התפלאו ואמרו: “אנחנו… צועקים”? נעמד על מקומו הסתובב ואמר בחומרה: אז לאיזה צד אתם רוצים שנשתייך?
גם כאן כשמצד אחד יהודים רוצים להתפלל, ואחרים מפריעים. גם אם בימים כתיקונם לא תהיה דעתנו בענין זה עולה בקנה אחד עם מארגני התפילה. במצב שנוצר כולנו איתם.
כה עלובה הפסגה של הרשות השופטת שאינה מסוגלת בימים אלה להתעלות מעל דקדוקי משפט ולראות את יום הכפורים כמתנשא מעל כל פלפוליה.
כה עלובים הם השופטים שאת החלטותיהם מגבים כאלה שמוכנים להתנהג בבריונות לשמה גם אם יצהירו בכך שאין להם ולקדושת יום הכפורים ולא כלום.
כבר היה לעולמים.
ברוסיה אחר המהפכה הוקמה בתוך התנועה הבולשביקים קבוצה יהודית שנקרא היבסקציה. הם פעלו לחיסול קינים של שמירת מצוות שהצליחו להסתתר מעיניה הבולשות של המפלגה.. גם הם כחבריהם כיום היו באים לבתי כנסת ביום הכפורים רכובים על סוסים ומחבלים בתפילה.
מיד אחר יום הכפורים מגיע חג הסוכות. הגמרא בעבודה זרה אומרת שלעתיד לבוא אומות העולם ירצו לקבל שכר כעם ישראל ויבקשו לקבל מצוה לנסיון והמצווה שיקבלו תהיה מצוות חג הסוכות והם ינסו לבנות סוכות והקב”ה יקדיר עליהם חמה כבתקופת תמוז, אז תתגלה מהותם כשהם יצאו מן הסוכה ויבעטו בה.
כשמגיע יום הכפורים ואנשי הבג”ץ והבריונים העומדים לשירותם אינם מבינים שאפילו לשיטתם יום הכפורים מכריע לעומת דקדוקי המשפט. מבעטים הם ביום הכפורים ומראים לאן הם אינם שייכים.