הטייס היודע הכל וינאי המלך

ינאי המלך הרג את כל חכמי ישראל הוא השתכנע שאין בהם צורך. ולא בגלל שרצה להפסיק לשמור מצוות, אלא בגלל שהגיע למסקנה כי אפשר לשמור מצוות על פי תורה שבכתב בלבד ואין מקום לחכמי התורה שבעל פה.

הגמרא מספרת מה גרם לינאי המלך להרוג את חכמי ישראל:

“היה שם אחד איש לץ לב רע ובליעל ואלעזר בן פועירה שמו ויאמר אלעזר בן פועירה לינאי המלך ינאי המלך לבם של פרושים עליך (כלומר, הרבנים לא אוהבים אותך אם לדבר בלשון המעטה). – ומה אעשה? – הקם להם בציץ שבין עיניך (כלומר, התעטר בציץ, לבטא את רצונך להיות כהן גדול). הקים להם בציץ שבין עיניו. היה שם זקן אחד ויהודה בן גדידיה שמו. ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך רב לך כתר מלכות הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן”. בעקבות זאת הרג ינאי את כל חכמי ישראל שהעזו לומר לו שאינו יכול להיות כהן גדול… הוא נסחף, וחשב שאם התמנה למלך (וגם זה היה למעשה בחוסר סמכות) הפך להיות למומחה לכל דבר וענין, ויכול להיות גם כהן גדול. (קידושין ס”ו ע”א).

זאת יש לומר למי שהתמנה בעקבות מעשה הסחיטה המפורסם של ה”בוס” שלו, להיות שר הדתות ולקח את המינוי ברצינות וחשב שהוא אחראי על צורתה של הדת היהודית ויש בסמכותו לעצבה לפי ראות עיניו. וגם לתת מוסר לכל אלה שמבינים יותר ממנו כולל גדולי התורה מכל הגוונים העדות והסוגים.

טענתו היא שבהיותו טייס בחיל האויר הקפיד לאכול כשר (כאילו שכל מי שעבר ניתוח לב מסוגל להורות לקרדיולוגים מה יש לעשות וכיצד) יש לומר לו: “רב לך כתר שֵירוּת, הנח כתר כשרות וענייני יהדות למי שמבינים בזאת”. כי זו רק ההתחלה, לעת עתה שלח ידו לכשרות, עוד מעט יבואו נושאים כמו גיור, נישואין צורת התפילה בכותל המערבי וגולת הכותרת: לימוד תורה של בני ישיבות… לא נתפלא אם ינסה להעביר חוק לחייב למנותו למועצת גדולי התורה ואולי לראש מועצת גדולי התורה…

ינאי המלך לא בהכרח חשב שהוא ראוי להיות כהן גדול אך רצה לבדוק את דעתם של הרבנים עליו. אבל מהרגע שלבש את הציץ, השתכנע כה מהר שהוא המתאים, ולא עוד אלא שאינו זקוק כלל לחכמים, עד שהרג את מי שסירב לאפשר לזאת… גם אצלינו ממנים שרים בנושאים שאינם מבינים בהם כלום ואחרי זמן קצר ביותר הם משוכנעים שהם מומחים לכל דבר בענין בתחום שהופקד, מסיביות פוליטיות בלבד, בידיהם.

מי יגלה עפר מעיני גדולי ישראל בדור הקמת המדינה שכאבו את השתלטות השלטון החילוני על מושגי היהדות וחששו מהעתיד לקרות – בדיוק ממה שמתרחש מול עינינו. וכבר אמר החזון-איש עת טיפס בהר בגבעת הישיבה לאפות מצות בערב פסח תש”ט – יש להודות על כך לבורא שלמרות שהמדינה קיימת כבר שנה, עדיין מתירים לנו לאפות מצות לפסח…

זה כה אירוני, שמי שמוציא לפועל את החרבת הדת במערכותיה הרשמיות של מדינת ישראל הוא פרי הילולים של מוסדות החינוך הדתי לאומי שדתיותה של מדינת ישראל הייתה ספינת הדגל שלהם. הוא למד בישיבה תיכונית, חניך תנועת הנוער הדת”ל, טייס קרב בדרגה גבוה, למד בישיבות ציוניות ממש מלח הארץ הטובה. התחנך במקומות בהם הרבנות הראשית לישראל הייתה קודש הקודשים (מי זוכר את התעמולה שעשו שיש להסתמך על “היתר המכירה” בשביעית גם אם אפשר להסתדר בלעדיו וגם אם רוצים להחמיר, בגלל כבוד הרבנות הראשית…) דווקא אדם כזה הוא שעושה כל מה שנדרש כדי לבזות את הרבנות הראשית, לנגוס בסמכויותיה, ולקעקע את יסודותיה ולהביא אחרים תחתיה.

באחד המסעות בפולין נתקלנו בקבוצת קצינים גבוהים שערכו סיור משלהם. הם הזמינו אותנו להצטרף לטקס שעשו בסיום סיורם באושוויץ-בירקנאו. ולא עוד אלא שגם ביקשו שאחד מאתנו, הרב שהוביל את הקבוצה, ידבר בטקס…

הצטרפנו, הטקס התקיים. וכל הדוברים שלהם הקריאו את דברם מתוך הכתב, מי בצורה מוצלחת פחות ומי בצורה מוצלחת עוד פחות, והתוצאה היתה, איך לומר – מביכה… הדובר שלנו דיבר בעל-פה ברצף ובבטחה תוך שציטט כמה פסוקים. אחר הטקס ניגש אליו קצין גבוה, כפשוטו וכמדרשו, וכולו התפעלות, ואמר: איך אתה זוכר את כל הפסוקים האלה? אמר לו הרב: אתה לא מתפעל מהדבר הנכון. מה אתה עושה בצבא? ענה לו: אני מפקד טייסת של אף 16. שאל הרב: האם כל פעם שאתה צריך לעשות פעולה כזו או אחרת במטוסך אתה מחפש בספר ההוראות? ענה – כמובן שלא, את הספר אני מכיר בעל פה. אמר הרב: אכן, יודע אני בעל פה את הפסוקים שעלי לדעתם, אבל גם אתה הרי יודע בעל פה את הוראות ההפעלה של המטוס. מבחינה זאת אנו שווים, אתה יודע בעל פה את הנחוץ במקצוע שלך, ואני יודע את הנחוץ בתחומי המקצוע שלי. לא בזאת אנו נבדלים. ההבדל הוא שאני לא מנסה להטיס מטוסים, ואתם מנסים לדבר…

טייס שומר מצוות המקפיד על אכילת כשר יכול לכל היותר להדריך טייסים דתיים אחרים איך להחזיק מעמד בשני המישורים בו זמנית אך אינו הופך על ידי זה למומחה ולידען בתורת ישראל לא בחלק העיוני ולא בחלק המעשי.

חבל שאינו מקשיב לזעקה האילמת: רב לך בכתר השירות עזוב את כתר הכשרות ושאר ענייני היהדות למומחים…