הקורונה בארץ ובעולם ויד ה’ המתגלית בהצלת היהדות בארץ ישראל

במוצאי יום הבחירות מועד ג’ השתררה בקרב צבור היראים אוירה מסוימת של שמחה. אמנם מתונה, אמנם מסויגת, אבל בכל זאת שמחה. מהר מאד התברר כי השמחה היתה מוקדמת. המערכת הפוליטית החלה להתארגן למהפך, נראה היה שעומדת לקום ממשלה שכמוה טרם נראתה – ממשלה בראשות אויבי הדת ובתמיכת אויבי ישראל… נראה היה שהכל עומד להתמוטט. הרכבת הממשלה הוטלה על מנהיג השמאל-מרכז, ברחובות הפוליטיים הראשיים הסתובבו זחוחים שני השושבינים הראשיים של התהליך – מר לפיד ומר ליברמן, ונראה היה שמעתה מאומה לא יעמוד בדרכם. רוב בכנסת – יש להם, כיון שאינם בוחלים בצרוף כזה או אחר של הרשימות הערביות. יו”ר כנסת משלהם – יבחר. את סדר היום הם יכתיבו. והדבר הראשון המעשי שעשו היה להחליף את יו”ר ועדת הכספים שאיש לא הטיל ספק ביכולותיו, באחד משלהם. והדבר הראשון שהכריז הלה, זחוח כמו כל חבריו, היה על בטול התקצוב למוסדות התורה. בהסכם הקואליציוני המסתמן עמדו נושאים כמו גיוס בני ישיבות, פתיחת מרכולים ותחבורה ציבורית בשבתות ובמועדי ישראל, גיור לכל דכפין ועוד, נראה היה שתקופת החושך של ממשלת שינוי-מפד”ל-שרון בה לפחות היתה מפד”ל בקואליציה, עומדת להיראות כתקופת זוהר ליהדות לעומת החשיכה שעומדים אלה לחולל. יחד עם זאת נראה היה שראש הממשלה מר נתניהו מורד מכסאו באופן לא הולם ולא מכובד ובודאי לא ראוי למי שכיהן כל כך הרבה שנים כראש ממשלה מצליח.

ואז הגיעה הקורונה ובאבחת נגיף אחת הכל התהפך.

לולא היינו רואים בעליל את מפת החולים בעולם ועמה את מפת הנפטרים. היינו מניחים ללא ספק שמדובר באיזו המצאה פנטסטית, ולכל הפחות הגזמה מעבר לכל פרופורציה של “הקוסם מבלפור” וחבריו החרדים שנועדה לאפשר בסופו של דבר את המהפך הפוליטי הבלתי צפוי שהתרחש ועודנו בהתהוותו.

ככל שחזיון הקמת הממשלה שאיש לא צפה אותה קורם עור וגידים, ומגלה עוד ועוד פרקים ייחודיים ובלתי מתקבלים על הדעת. נוטה כל אחד ואחד לשגות בדמיון שמא ואולי סיפור הקורונה בכל זאת נופח על ידי ראש הממשלה לאפשר תהפוכה פוליטית כזו. וכשחושבים על המתרחש אצלינו בפועל בהשוואה לתחזיות הרגשה זו מתחזקת (אמר מנהל אחד מבתי החולים. כי היו שלש תחזיות, אופטימית, ריאלית ופסימית, והמציאות טובה פי 40 מהתחזית האופטימית…) ואולם כשמחשבה זו כמעט קונה אחיזה בדעתנו נזכרים אנו שוב במה שקורה בעולם והיא נשללת על הסף.

שלילת האפשרות האמורה אינה גורעת כי-הוא-זה מהיות התרחיש הפוליטי בלתי צפוי לא הגיוני וללא תקדים וכמעט פלאי.

כיון שכך, הרי מדובר ללא ספק בסייעתא דשמיא בלתי רגילה וגלויה לעין כל מתבונן. יושב בשמים הוביל את אלה שראו בעיני רוחם את עצמם מחריבים את עולם התורה והיהדות עד גבול “הארץ המובטחת” כביכול, וכשהיתה מטרתם בהישג יד, הפך להם את הקערה על פיה. ככל שברור כי לולא הנעשה בעולם, כולם היו אומרים שאין אפשרות שאירוע כזה יקרה בלי תכנון, כך ברור שכשהתרחש הדבר, וכאמור, לא יתכן שתוכנן על ידי אדם, מדובר בנס גלוי!!!

מי יוכל לומר שהתהליך הזה היה טבעי? 

ובמיוחד לאור העובדה, שבשעה שכל מרכיבי הקואליציה המתהווה מתכתשים אלה באלה, יושבים להם נציגי הצבור החרדי שקטים ושאננים איש על משרדו ואיש על ענייניו.

תופעה מופלאה זו מסבירה היטב את הקצף התקשורתי כנגד הצבור החרדי בתקופת שיא המגיפה. הם היו חייבים לתעל את הזעם והתסכול וחוסר האונים שלהם על כי קרבנותיהם חמקו ממלתעותיהם ברגע האחרון באופן כה פתאומי ופלאי.