לפרשת בהר – חיקוי “גדולים”

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט

“וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר, אחרי נמכר גאולה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו” ואומר רש”י: “גאלה תהיה לו – מיד אל תניחנו שיטמע” ובגמרא קידושין ( כ ע”ב) נאמר: “שלא תאמר הואיל והלך זה ונעשה כומר לעבדה זרה אימא לידחי אבן אחר הנופל תלמוד לומר אחרי נמכר גאולה תהיה לו” מכאן יסוד למאבקינו למניעת התבוללות, ההתבוללות איננה בעיה אישית, שניתן היה אולי לומר: הוא סיבך עצמו בבעיה, אין כל סיבה שנעזור לו לפתרה. נכון שהוא עצמו אינו ראוי לרחמים, אך התבוללות של יחיד היא בעיה כלל ישראלית ולכן כולנו צריכים לעשות כל שיש לאל ידנו למנוע אותה.

ובכלי יקר נאמר: “תיכף אחרי שנמכר אף על פי שלא עבד בו עדיין חייב אתה לגאלו כדי שלא ילמד ממעשיו ויאמר הואיל ורבי מגלה עריות, ועובד עבודה זרה, ומחלל שבת, אף אני כמותו”

למדנו כאן שיעור עצום בפסיכולוגיה של החיקוי. אדם שעובד כעבד אצל אדון מדרך הטבע אינו אוהב את אדונו, אם לדבר בלשון המעטה, היינו חושבים שלא תהיה לו שום תשוקה להידמות לו. לימדתנו תורה כי האדם נוטה להתפעל מסמכות וככל שהאדון רודה בו יותר כן תהיה לו תשוקה קמאית פנימית בלתי ניתנת לשליטה להידמות לו. גם בדברים שמלכתחילה רחוקים היו עד מאד מלבו. זו סכנה של ממש, עד כי ייחדה התורה, החוסכת כה במילותיה, פסוק שלם להזהירנו על הסכנה ולצוותנו להשקיע כסף רב ולפדותו, גם אם הוא כשלעצמו אינו ראוי לכך.

במחנות ההשמדה היו הנאצים שנואים עד מאד, לא ניתן להעלות על הדעת יצור שנוא יותר משהיה הקלגס הנאצי אצל המשועבדים תחתיו, ואע”פ כן כל יושבי המחנות יספרו על התופעה שחזרה על עצמה – האסירים החלו לחקות את משעבדיהם ורוצחיהם, מי שרק יכול היה התלבש ככל האפשר בדומה לאנשי הס.ס. (“אופנת אושביץ”) קילל כמותם וסיגל לעצמו את טון הדבור שלהם. כך צמחו להם בין האסירים היטלרונים קטנים שהרבה מהמקרים לא הסתפקו בחיקוי חיצוני אלא הוסיפו מעצמם לענות את אחיהם בסגנון משעבדיהם שלהם.

האדם בסתר לבו מעריץ עצמה ומנסה לחקותה גם אם מקורה שנוא עד מאד.