לפרשת בשלח – ההכנה לארץ ישראל חלק ב’.

אחרי שהראינו לדעת כי מה שקרה ביציאת מצרים ובהליכה במדבר, הניסים הנפלאות והשיעורים הגדולים, הכל משמש, בין השאר, כהכנה לקראת הכניסה לארץ ישראל. נראה כי מבין כל השיעורים הרלונטי ביותר לחיים נכונים בארץ ישראל היה קריעת ים סוף.

שהרי, לא חזרו שנית על עשרת המכות, הגם שהתחלף דור, ורוב הנכנסים לארץ לא חוו את מוראותיהם, לא חזרו עליהם שנית, סמכו על הזכרון הלאומי של כולם והאישי של כל אחד ואחד שקיבל מאביו את ספור יציאת מצרים בלילות הסדר ובכלל. גם מעמד הר סיני לא חזר די היה בכך שהיה פעם אחת ומשם השפעתו על כל הדורות. לעומת זאת קריעת ים סוף חזרה ונשנתה, הדור הנכנס לארץ ישראל חוה גם הוא הליכה ביבשה בתוך המים כשהמים משמשים כחומה. אמנם לא נקרע להם הים, אך הירדן נקרע לפניהם… כנראה חייבם קריעת מים כדי לדעת לחיות נכון בארץ ישראל. אין די בקריעת ים סוף אותו חוה דור האבות ארבעים שנה קודם, אין די בתיעודו וסיפורו, יש לקרוע מים שנית והפעם בפני הנכנסים עצמם.

כמה פעמים מתועד כי נקרעו מים ליחידים ולצבור:

1. קריעת ים סוף בצאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל.
2. קריעת הירדן לפני הכניסה בפועל לארץ ישראל ארבעים שנה לאחר מכן.
3. קריעת הירדן באותו מקום עצמו לאליהו ואלישע לפני עלות אליהו בסערה השמימה.
4. קריעת הירדן שם לאלישע לבדו – ההוכחה כי אכן קבל פי שנים מרוחו של אליהו – הירדן שנקרע לשניהם, נקרע עתה לו לבדו.
5. קריעת נהר גינאי לר’ פנחס בן יאיר (חולין ז.)

הבה ונתבונן בגמרא במסכת חולין: ר’ פנחס בן יאיר הלך בדרכו לפדות שבועות פגע בו נהר גינאי. ציוה לו ר’ פנחס בן יאיר: “חלוק לי מימך” אחר דין ודברים חלק הנהר מימיו לר’ פנחס בן יאיר שהלך לקיים מצוה, לו, ליהודי שעמו שנשא חטים לפסח ולישמעאלי שנתלוה אליהם. הגמרא משוה קריעת נהר גינאי לקריעת ים סוף.

מאמר זה מעורר שאלות רבות נמנה כמה מהן”

1. היכן הוא נהר גינאי? לא נמצא נהר כזה במפת ארץ ישראל?
2. הגמרא לא מספרת את סוף הסיפור, מי היו השבויים? האם אכן נפדו? כמה היה עליו לשלם?

במהשך מספרת הגמרא את הספור על חמורו של ר’ פנחס שסירב לאכול תבואה ספק מעושרת ור’ פנחס בן יאיר הסביר כי החמור מחמיר על עצמו.

1. מדוע עברו לספור אחר?
2. מה הקשר בין החמור המחמיר למצות פדיון שבויים וקריעת נהר גינאי שהוא כקריעת ים סוף?

   מהר”ל מלמדנו כי המושג “מים” מבטא את עולם החומר. הגאון מוילנא בפרושו לספר יונה מלמדנו כי ים מבטא את העולם הזה, לעומת זאת יבשה מבטאת את העולם הבא.

הליכה ביבשה בתוך הים מבטאת את הצורך לבנות עולם רוחני בתוככי העולם הגשמי ו”המים להם חומה מימינם ומשמאלם” – הגשמיות מאפשרת לנשמה הרוחנית לפעול בעולם הזה.

בתחילה נאמר “ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם” (שמות י”ד פס’ כ”ב) ואחר כך נאמר: “ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים והמים להם חומה מימינם ומשמאלם” (שם פס’ כ”ט). לא כל כך מהר מצליחים ללכת ביבשה בתוך הים, קודם קופצים לים ובונים שם יבשה, בתחילה “ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה” ולאחר מכן “הלכו ביבשה בתוך הים” גם אליהו בדרכו לשלמותו הצליח ללכת ביבשה בתוך המים – להיות בעולם רוחני בעודנו מוקף בגשמיות, וכך גם אלישע.

רבי פנחס בן יאיר הולך לפדות שבויים, כל אחד למעשה צריך לעשות זאת, זה תפקידנו בעולמנו. לפדות את השבויה בארמונה – את הנשמה השבויה בכבלי הגוף… בדרכו פוגע בנהר והנהר מבטא את תאוות העולם הזה ונסיונותיו “ונהר יסוב בני, כל משבריך וגליך עלי עברו” מתנצל יונה בתפילתו. נהר גינאי עשוי להיות “הנהר היוצא מעדן להשקות את הגן” שכן אצל יחזקאל הרואה מראות אלוקים על “נהר כבר” אמרו חז”ל כי נהר זה הוא “הנהר שכבר היה” – “הנהר היוצא מעדן” לא יהיה בכך גילוי גדול אם נאמר כי נהר גינאי הינו הנהר הנפרד מן הגן לארבעה ראשים – הנהר השייך לגן (כמו אכסניה ואכסנאי בניה ובנאי). החמור המחמיר על  עצמו מבטא את קידוש החומר שר’ פנחס בן יאיר (בעל “סולמו” של המסילת ישרים – תורה מביאה לידי זהירות, זריזות, נקיות, פרישות, טהרה, חסידות, ענוה, יראת חטא, קדושה, ורוח הקודש המביאה לידי תחית המתים) שגם חומרו כבר מחמיר במצוות.

זה השיעור הנחוץ לקראת הכניסה לארץ ישראל שהיא ארץ טובה אך להעריך את טובה אפשר רק אם מבינים את פנימיותה הרוחנית ויודעים לקדש את חומרה הן במצוות התלויות בגוף והן במצוות התלויות בארץ.