לפרשת כי תשא – חטא העגל

שואלים: איך יתכן שאחרי מעמד הר סיני עשו להם עגל מסיכה ועברו אל החמורה שבעברות שבתורה? הרי במעמד הר סיני ראו אלוקים בדרגה גבוהה מאד וגם שמעוהו מזהיר ואומר “לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני”?

אנו נראה כי אדרבא דוקא בגלל מה שראו במעמד הר סיני נכשלו בעגל, ונראה כי חטא העגל לא היה עבודה זרה כלל ועיקר.

ההוכחות שחטא העגל לא היה עבודה זרה:

1. אם אכן כוונתם היתה לעבוד עבודה זרה מדוע באו אל אהרן, האם העלו בדעתם שאהרן האיש השני למשה  לא רק בתפקיד אלא גם בדבקותו באלוקי ישראל ישתף פעולה בדבר כה חמור?
2. מדוע נמקו את רצונם ב”אלוהים אשר ילכו לפנינו” בנימוק “כי האיש משה אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו”, האם משה טען אי פעם שהוא אלוהים שכאשר בושש לרדת מן ההר, יש למצוא תחליף לאלוהים? לכל היותר יש צורך בתחליף למשה רבנו. אך אם אכן כך הדבר מדוע בקשו מאהרן ש”יעשה” להם תחליף שכזה? היה להם לבקש ממנו או שהוא עצמו יהווה תחליף או שיבחר מישהו שיחליף את משה?
3. המילה אלוהים אינה ראיה שרצו אליל, שהרי אלוהים הינו כינוי לכל בעל כח, כולל בעלי כח אנושיים. לכן הדיינים נקראים “אלוהים” (“עד האלוהים יבא דבר שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו”). וממילא הם ביקשו “בעל כח”, “אשר ילך לפנינו”.
4. כנראה משה אמור היה להוריד דבר-מה מן ההר, משהו שילך לפניהם ועתה שמשה נעדר יש לנסות ולעשות לבד את אותו עצם נעלם…
5. לבסוף, אחר שמשה הגיע ונושא העגל טופל ונסלח, לוחות שניות נתנו ומשכן נבנה, הצטוה משה לעשות ארון ועליו שני כרובים מזהב, צורת הכרובים היתה פני תינוק ותינוקת.

כאמור ידע העם כי משה עתיד להוריד דבר-מה, ודבר זה ילך לפניהם בדרך הקשה במדבר. ידעו גם כי דבר זה יהיה אחד מפרצופי המרכבה  אותה ראו הן על ים סוף והן במעמד הר סיני, ידעו כי יהיה זה עצם העשוי זהב, ואף זאת ידעו, כי עליו יהיה להיות פנים בקטנות לעומת הפנים דגדלות שראו במרכבה. אלא שלא ידעו מה הם הפנים הנדרשות.

אכן משה ציוה לעשות כרובים מזהב – צורת תינוק ותינוקת כנגד האדם שבמרכבה, שלמעלה הפנים הם של אדם בוגר ולמטה יעשו פני תינוק ותינוקת.

עתה משבושש משה לבוא וחששו שמא לא יבוא (אולי חששו כי עלה בגורלו את אשר יעלה בעתיד בחלקו של אליהו הנביא שעלה חי השמימה בלא שתלמידיו הרבים ידעו זאת מראש מלבד יהושע בן נון) נקהלו ואמרו לאהרן: ראה אתה האיש שיותר מכולם תוכל לבצע את שיש לבצע התפקיד רגיש עד מאד ומסוכן עד מאד, אבל כהנים גדולים אמונים עלי סכנות מסוג זה הרי נכנסים הם לבית קדשי הקדשים אחת לשנה, והדבר כל כך מסוכן…

עשו חשבון: איזה מפני המרכבה מתאימים לנו כעת בהיותנו במדבר ודרגתנו אחר מעמד הר סיני כה גבוהה  עד כי קרובה היא לשלמות. אמרו: הרי במדבר שולטת מידת הדין, כמו כן הרי לעתיד לבוא תשלוט מידת הדין לכן נאמר כי “בתחילה עלתה במחשבה לברא את העולם במידת הדין, אלא שראה הקב”ה שאין העולם יכול להתקים עמד וצירף לה את מידת הרחמים… ומדוע אם כך עלתה בתחילה במחשבה, הן הקב”ה ידע ודאי כל הזמן כי לא במידת הדין עתיד העולם להתנהל, אלא שאיון שלעתיד לבא יונהג העולם במידת הדין או אז כבר יגיעו ימים שאין בהם יצר הרע ואין בהם כל רע, וממילא העולם יהיה מסוגל להתנהל במידת הדים, והרי “אין חדש תחת השמש? לכן עלתה במחשבה לברא את העולם במידת הדין, ו”סוף מעשה במחשבה תחילה” מה שהיה תחילה במחשבה יהיה לבסוף בפועל – במעשה. אמרו בני ישראל, הרי אנו כבר במצב כה שלם, מסוגלים לשאת את מידת הדין ממילא ראויים אנו לה. מכיון שבצד שמאל המבטא את מידת הדין ראו במרכבה פני שור. אמרו אם כך נעמיד כנגדו עגל מזהב.

והיו כאן כמה טעויות:

1. לא באים לאהרן בעצות ובודאי לא בהוראות קבועות “קום עשה לנו” שואלים. היה עליהם לבוא לאהרן ולבקש הוראות מה לעשות.
2. עצם העובדה שחשבו שהם כה שלמים מעיד כי לא היו שלמים לגמרי שהרי השלם מצטיין במידת הענווה.
3. היה עליהם לדעת שעם ישראל גם בהיותו במדבר מנוהל תמיד על ידי מידת הרחמים ולא על ידי מידת הדין.

אמר הקב”ה – אתם רציתם מידת הדין. כך אכן יהיה, וכשמידת הדין מתעוררת הרי יקוב הדין את ההר…

חטא זה לא היה אפוא חטא אם לא בהתחשב בגדלות החוטאים בגדלות הדור ובגדלות השעה. כמו שאמר ריה”ל בספר הכוזרי.