הצבועים והטפשים

מה עושים כשעליך לבחור בין שני צדדים, מצד אחד עומדים צבועים ומהצד השני טיפשים?

האם הצבוע מסוכן יותר או הטיפש?

הימין נהג בטיפשות שאין לה שיעור.

הימין האידיאולוגי, בין הדתי ובין האחר, רואה בגיוס לצבא ערך עליון. והגם שיש להם ביקורות, ורובם נגד הגישה הפרוגרסיבית שמכלה בצבא כל חלקה טובה, עדיין עצם השרות הצבאי הינו ערך כה חשוב שלא נותנים לשאלות “פעוטות” כאלו שמעלה השלטת ה”פרוגרס” לשנות את סולם הערכים. והדתיים שביניהם הרוצים באמת ובתמים לנטרל את סכנת החילון הנשקפת לכל צעיר בלכתו לצבא, מכל מקום בשקלול כל הערכים, הערך של גיוס לצבא גובר על הכל. השקפתם זו נראית להם כה מחויבת המציאות שרואים חובה לעצמם להשליטה על הכל.

ולכן לא הצליחו לנסח חוק גיוס גם בקדנציה האחרונה שבו היו רק אנשי ימין מלבד החרדים.

הם ידעו שהחרדים הם שותפים הכרחיים, הם ידעו שאצל החרדים לימוד התורה, כולל לימוד בזמן מלחמה ש”מסייע למאמץ המלחמתי לא פחות ואף יותר מכל החיל הלוחם” (לשון הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ”ל באגרת תת”י). ושמירת ערכי היהדות בכלל הם הדברים החשובים ביותר, ולכן לא יתנו לגייס בן ישיבה אחד, ולא יתנו לאלה שאינם בני ישיבה ללכת לצבא כל עוד שהסכנות הרוחניות לא מטופלות על הצד הטוב ביותר. לא היה איש מבין חברי הכנסת, והאמת שאין איש במדינה, וכיום גם בעולם כולו, שלא יודע זאת.

גם אם חשבו שהחרדים מונחים בכיסם בכל מקרה. לא היה זה מן המוסר לנעוץ סכינים בגבו של שותף נאמן. אבל מי ששכל לו בקדקדו היה צריך לתאר לעצמו שיבוא יום שבו תהיה לחרדים אלטרנטיבה ויוכלו לקבל את הנחוץ להם, את מה שעבורם זה אויר לנשימה, מאחרים. היו צריכים לזכור כל הזמן שאחרי הכל הם צריכים את אצבעות החרדים וגם אם חשבו שאין לחרדים אלטרנטיבה אין זה מוסרי לנצל כורח של השני ולרדפו ולבזותו ולמנוע ממנו את היקר לו.

כל אלה שבלטו ב”טהרניותם” ודיברו גבוהה גבוהה על מסירותם לחובת הגיוס וקיוו לרכוש אהדה על כנפי אהדת הצבור למשרתים, נמחקו או הצטמקו. מתברר שבסדר היום הצבורי גיוס בני ישיבות אינו עומד בראש הסולם.

כך נעלמו מן המפה מר אדלשטיין  ומר אופיר סופר שתמיד הופיע כצדיק ומר דן אילוז ומר משה סלומון ומר אלי דלל. וכמובן יועז הנדל והתנהלותו הגסה.

גם איש השקר מר בנט שהתימר להיות ראש ממשלה שלא הכניס יותר משבעה חברים, ושותפו מר לפיד – “החייל האמיץ יאיר” שחירף נפשו עת “שירת” בעתון “במחנה” ומאז לא חדל לדבר על גיוס שהצטמצם לארבעה חברי כנסת בלבד. הפכו כבר מזמן לקריקטורה של עצמם.

הצבור לא התלהב, אם לדבר בלשון המעטה, מ”ברית המשרתים”.

הטיפשות של כל אלה בולטת לאור העובדה שגם אם היו מנסחים חוק גיוס ומקבלים אותו על דעת כל חברי הקואליציה, אלה שעבורם לימוד תורה לא כל כך חשוב ושרות בצבא הוא חובה נפשית-לאומית-דתית שאין ערוך לה, לא היו צריכים לדאוג. הרי החוק לא היה עובר את המשוכות שבדרך, כי הייעוץ המשפטי והבג”ץ היו עוצרים אותו ומוחקים אותו לקול תרועתם של כלי התקשורת ושל חברי האופוזיציה (וגם של החברים הבוגדנים של הקואליציה…) אז מדוע היו צריכים להבליט את התנגדותם ולהיזכר לדראון עולם בקרב חלק מהעם, וגם להימחק ממקור מחייתם וכבודם, קרי: מהכנסת? – טיפשות! כבר אמרנו.

מאידך גיסא כל אלה שיצרו את “ברית המשרתים” מתחילים כעת לחזר אחרי המפלגות החרדיות בקריצות ורמיזות שיקבלו כל מה שרוצים בתחום עולם התורה ותקציביו. והרי לך הצביעות במלוא צבעיה המכוערים. מתברר למפרע (למי שהיה לו ספק כלשהו) שכל דיבורי הרהב על אודות גיוס לכולם ו”ברית המשרתים” לא היו אלא אמצעי הסתה.

מבחינת עולם התורה, ודאי שכדאי לחתום על הסכם כלשהו עם מפלגות אלו שכן אין להן מסורת של הפרת הבטחות כמו שיש לליכוד ולעומד בראשו. ואם אכן ינוסח חוק, כל חוק, יזכה כמובן לגיבוי הייעוץ המשפטי והבג”ץ והכל יבוא על מקומו בשלום.

ולכל הצעקנים בימין שצועקים על לשעבר יש לומר בכנות:

היינו שותפים. שותפים נאמנים. נתננו מצידנו הכל. ולא קבלנו כלום. בשום תחום, ובודאי שלא קבלנו את הקרוב ביותר ללבנו. תקעתם סכין בגבנו כשהצטרפתם למקהלת ההסתה, בכל הכלים העומדים לרשותכם. פעלתם לעקור את הלגיטימיות של לומדי התורה לעתים אף ביתר שאת ממתנגדיכם שבאופוזיציה. ירדתם לחיי נציגנו וירדתם לחיי לומדי התורה, כולל חובשי הכפות ולומדי הדף היומי שביניכם.

ידעתם להכריז שלא תצייתו לייעוץ המשפטי ואף לבג”ץ כל אימת שאלה איימו על דברים הקרובים ללבכם ולעתים אף עמדתם בדבורכם וכך בכל תחום, חוץ ממה שנוגע לענייני הצבור החרדי שאתם הייתם חתומים על הסכמים אתו. לא שמענו אתכם מכריזים שלא תצייתו למערכת המשפט בשום תחום שזו החליטה לבטל זכויות של חרדים. אתם שניהלתם את משרד המשפטים ואת משרד לבטחון פנים ואת משרד האוצר, והתהדרתם בהצהרות רהב שאתם יודעים לשלוט, לא ידעתם לתת פקודה להפסיק לרדוף אחרי צעירים טהורים לומדי תורה כאחרוני העבריינים. אתם האחרונים שתוכלו להטיף מוסר אם גדולי ישראל אכן יחליטו להציל את יבנה וחכמיה על ידי עשית שותפות עם יריביכם.

את הדייסה הזאת אתם בישלתם, אל תשכחו לברך ברכה אחרונה אחרי שתאכלו אותה.

ובשולי הדברים:

את הבוז והזלזול שלכם בכל הקדוש ביטאתם בדמות שבחרתם להיות יו”ר הכנסת ולחלל שם שמים לעיני כל העולם ואם לא די בכך הרי גם חברי הליכוד (הימני, המסורתי, אוהב ארץ ישראל…) לא רעדה ידם כשנתנו לו את אחד המקומות הראשונים בפריימריס. אנו צעקנו זאת כל הזמן כי זאת האמת, האם שכחתם שבפרשה אותה קוראים ביום הכפורים אחר הצהרים נאמר, אחרי התראה קשה כנגד התנהגות כשל היו”ר שעקב כך הארץ מקיאה את יושביה? וכי כך מגינים על אחיזתנו בארץ ישראל? ואם כעת ייעשה מעשה לתקן מעט את הקלקול הזה אנא שיתקו, כי כל תגובה אחרת רק תחדד את טפשותכם וצביעותכם.

לסיכום: כפי שפתחנו, מצד אחד עומדים צבועים שלפתע מצהירים שגיוס בני ישיבות הוא לא הנושא הבוער. ומאידך שותפים לשעבר טפשים מטופשים

כשזה המאזן אין ספק שהטפש דחוי יותר ומסוכן יותר מה גם שגם ממנו לא נעדרת הצביעות.

ולסיום נחזור ונדגיש

נציגי הצבור יעשו מה שהתורה מצווה. והיא מצווה לציית לגדולי התורה.

הם, גדולי התורה, מכירים את כל הפסוקים שאתם מצטטים ואם יחליטו אחרת ממה שנראה לכם כנראה שהם מבינים שכך יש לנהוג על פי תורה.

כשהמלאך בא להילחם ביעקב ויעקב עומד לנצח אומר לו המלאך: שלחני כי עלה השחר…. ואמרו חז”ל אמר לו המלאך: כל ימי לא היגיע זמני לומר שירה ועתה הגיע זמני לומר שירה… אנא שלחני…

בפשטות המלאך הרע הזה נוהג בניבזות ועושה מניפולציה רגשית: רחם עלי אל תכה אותי ברגע זה שבו אני צריך לומר שירה. אם אכן זה הרגע? מדוע נכנסת לזירה? מדוע נזכר עתה ברגע זה כשאתה עומד לקבל “נוק אאוט”

כשכל השנים האחרונות זעקו גדולי תורה על מעמד לומדי התורה, שתקתם עמדתם מן הצד וחככתם ידיכם ורציתם להנות מכל העולמות, הנה הצבור החרדי הרי מונח בכיסכם ועכשיו אפשר למצוא חן בעיני כל העולם על חשבונו. עתה כשלצבור החרדי יש דרך להשיג את הדברים החשובים ביותר לעם ישראל ממקום אחר. (כן… כן… אלה הדברים החשובים ביותר כי ארץ ישראל וענייניה אין לה כל ערך אלא בגלל התורה ומתוך התורה) אתם פתאום נזעקים?

אם אתם לא צודקים ואין הרעה כה גדולה – תשתקו. ואם אתם צודקים – תתבישו כי בשלכם הרעה הזאת.

קריאות הנהי שלכם לא ישנו מאומה וכדאי לכם לחסוך אותם במיוחד שקרוב לודאי שמחר-מחרתיים תזדקקו אתם לאצבעות החרדים וחבל לגרום למבוכה. לימדו ממבוכת השמאל שפתאום רואה שעלול הוא להזדקק לחרדים…

ויודגש: אין אנו יודעים לאן יתגלגלו הדברים. איש לא יודע אל – נכון. אבל טוב הדבר שהאפשרויות השונות הציפו את טיפשותם של הטיפשים וצביעותם של הצבועים בצורה שגם אם כל התוכניות שבעטיים אמרו מה שאמרו לא תצאנה לפועל. הצביעות והטפשות התבררו לעין כל.

ובשולי הדברים:

כבר שמעתי זועקים “איך אתם מוכרים את ארץ ישראל בשביל גיוס בני ישיבות” וכד’ בסגנון כזה או אחר.

ובכן, עלינו להדגיש אין אין שום מקור לקדושת ארץ ישראל מלבד התורה “ואין ישראל אומה אלא בתורותיה” וכמו כן “לא חרבה ירושלים אלא על שהיו מבזים בה תלמידי חכמים” (שבת קי”ט   (: הלוחמים נגד לומדי תורה משמיטים אפוא את הבסיס מקיומינו בארץ ישראל ממילא כשאנו נאבקים על זכותנו ללמוד תורה בארץ ישראל אנו נאבקים בכך גם על זכותנו לחיות בה.