האם אנשי צבא מתאימים לנהל מערכות אזרחיות? או: מה בין קציני צבא גבוהים לגדולי תורה

כל אימת שצף ועולה ענין “דעת תורה” בנושאים החורגים מארבעת חלקי השלחן ערוך, אם בנושאי הפרט המכונים “שלחן ערוך החמישי”, ואם בנושאי הכלל, כמו מדיניות ופוליטיקה, סונטים בנו אלה שאינם רואים עצמם כפופים ל”דעת תורה” (וביניהם גם “דתיים” רבים) ומתריסים – מה לגדולי תורה ולשאר תחומי החיים. וכבר אמר החזון-איש כי ההפרדה בין איסור והיתר, שם כולם מבינים שיש  לרבנים מה לומר, לבין מה שהוא מכנה “שוק החיים”, כבר החריבה את יהדות גרמניה.

כל אימת שנושא ציבורי עולה על הפרק ולהתנהגות הצבור החרדי והשקפתו, ולהתנהגות נציגיו יש משקל, מתעוררות התלונות על העובדה שאנו הולכים לשאול את פי חכמי הדור כיצד להתנהג והם המכריעים בכל דבר. ולעתים דנים אותם מתלוננים אותנו ברותחים, ולא מתקררת דעתם עד שמשתמשים הם בביטויים שמעבר לכל גבולות הטעם הטוב. ועיקרם הוא: כיצד דעתו של גדול בתורה הופכת להיות מכרעת בנושאים כלליים שאינם קשורים ללימודיו.

ואולם “כל מקום שפקרו המינים תשובתם בצידם”. אצלם, אצל אותם מתלוננים עצמם, שלא כמו במקומות אחרים בעולם, כל מי שטיפס במעלות הדרגות בצבא והיה מפקד טוב הופך להיות למועמד אטרקטיבי במפלגות השונות ואלו מחזרות אחריו שיועיל להימנות על שורותיהן משל מדובר באיזה “ילד פלא” שיניף ידו ויאסוף הנגע.

המציאות הוכיחה שקשה להבין את אלה שעדיין מתפעלים משמות צבאיים “גדולים”. כביכול מי שטיפס במעלה הדרגות בצבא והיה מפקד מוצלח יוכל להיות מנהיג טוב או פוליטיקאי מוכשר. הן כבר שבענו משמות כאלה שחלקם גרמו לנזקים אדירים וחלקם תיפקדו בשלומיאליות מגושמת בבואם אל האזרחות.

אגב, בכל העולם מבינים זאת, ואיש אינו חושב שיש לתת לאדם לנהל מדינה בגלל שהיה חייל מוצלח. רק  במדינת ישראל יש עדיין כמה אנשים שחיים באוירה הארכאית של ימי מלחמת ששת הימים העליזים שבהם היו הגנרלים היהודים מושאי הערצה בחוגים מסוימים.

הרכש החדש של שר הבטחון (שהוא עצמו מהוה דוגמה טובה לאמיתות הדברים שנכתבו לעיל) הוכיח כבר בצעד הראשון עד כמה אינו רואה את הנולד ואינו מבין בפוליטיקה.

הוא התעקש להביא עמו מתנה למפלגה שבשורותיה נחת, את מתן כהנא. והנימוק: האיש היה קצין מוערך ומפקד טייסת…

בכך הוכיח מר אייזנקוט כי אינו בבחינת “רואה  את הנולד”.

גם אם אכן מתן כהנא “שווה” כשלושים אלף קולות שזה בערך המדד למנדט. וגם אם יתווספו מנדט או שנים בגלל שהואיל האיש לעטר את הרשימה בשמו ובנוכחותו. עדיין אין הצר שווה בנזק הנגרם להם על ידי צירופו.

כי גם תוספת של מנדט, או אפילו שנים, לא תאפשר לגנז בשום קונסטלציה להקים ממשלה. והתקווה היחידה היא שאולי בסוף החרדים יצטרפו. תקוה זו נגוזה עתה, שהרי ברור שהם לא יצטרפו כשצפצפו עליהם וחרף אזהרותיהם שיבצו את האיש ההוא ברשימה. אז גם אם ינצחו בקרב הקטן, יפסידו במלחמה הגדולה.

מאידך גיסא אין שמחה כהתרת הספיקות ושיבוצו של כהנא יסייע להריץ אנשים שהסתפקו אם להצביע למפלגות החרדיות, למהר ולהצביע עבורן, ביודעם שעתה אין סיכוי בעולם שילכו לאיזה הרכב ממשלה חילופי כי האיש ההוא יעמוד כחומץ לשיניים וכעשן לעיניים וימנע זאת.

וכיצד נימק מר אייזנקוט את התעקשותו? – “הוא היה מפקד טייסת” שוב “החטא הקדמון” של ראית ההעפלה בסולם דרגות השירות הצבאי, כחזות הכל.

האמת היא שהרכש החדש של גנז לא נראה כרכש מניב. אבל גם אם כן, עתיד האיש להתחרט על הצעד שעשה, כי הרכש הזה קבר סופית את הסיכוי שיראה את משרד ראש הממשלה מהצד הנכון של המתרס.

ואולי זה עצמו ראיה למה שאמרנו קודם: מפקדים בצבא אינם בהכרח חכמים הרואים את הנולד לא האיש החדש, לא הישן שקיבל אותו בזרועות פתוחות, ולא ה”נדוניה” שהביא עמו.

מהר”ל אומר שרק חכמת התורה נקרא חכמה באמת ושאר החכמות אינן בגדר “חכמה”. ביאור דבריו: חכמה היא ידיעת המהות. בספרי סוד נאמר ש”בינה נתנה לשאלה” כלומר, רק מ”בינה” ואילך מתחילה הבנתנו, ואילו “חכמה” יש לקבל מלמעלה כמו שנאמר בספר איוב “החכמה מאין תימצא” – מקור החכמה ב”אין סוף”.

וממילא רק התורה היא החכמה האמתית והראויה לתואר חכמה וזו התקבלה מלמעלה. וכיון שחכמי התורה קיבלו חכמתם ממקור החכמה ויורדים הם למהותם של דברים יש להם את היכולת לראות נכוחה בכל תחום אם אכן מביאים לפניהם את האינפורמציה הדרושה.

כשחכם מקבל את החכמה מהמקור שהוא מעבר לזמן, ממקור ש”צופה ומביט עד סוף כל הדורות” אין זה פלא שהוא בבחינת “חכם הרואה את הנולד” ועל זה אמרו חז”ל ש”כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה”

אין לך אפוא צעד חכם מאשר להטות אוזן ולב לדברי החכמים המקבלים חכמתם ממקור החכמה, במיוחד  בנושאים שטובת הכלל תלויה בהם, להבדיל מאלה המנסים לנפנף בניסיונם בתחום הצבאי לרלוונטי לתחום אחרים ופעם אחר פעם גורמים למפח נפש לאלה המתפתים לקסמם.