לפרשת ויקהל – האריות בוני המשכן.

שני אריות בנו את המשכן בצלאל משבט יהודה – “גור אריה יהודה”, ואהליאב משבט דן – “דן גור אריה”. האריה הינו משל לגבורה – שכך אמר יהודה בן תימא (ארי בזכות עצמו – יהודה) הוי… גבור כארי…” ואיזהו גבור הכובש את יצרו… אריה מסמל את הגבורה במשמעותה המדויקת – כח והדר מלכות. המלך האמתי אינו צריך להשתמש בכוחו  עצם העובדה שהכח בידו מספקת לתת בידו שבט מושלים. הדר מלכות ועצמת הממלכה מכונסת בדמות האריה – תפארת שבגבורה וגבורה שבתפארת

יהודה מבטא את הגבורה שבתפארת. עיקרו תפארת – שם י-ה-ו-ה (עי’ שערי אורה פרק ה’ הראה כי שם י-ה-ו-ה קשור לספירת תפארת). אבל כמלך יש בו את הגבורה – גבור כארי. שאגה לו כלביא. ודן שמידתו מידת הדן (“ההוא דאמר דונו דיני שמע מינה דמדן קאתי” -פסחים ד’ ע”א) גם הוא “גור אריה” אבל בבחינה ההפוכה של תפארת שבגבורה – עיקרו גבורה-דין ואולם דינו מעורב בתפארת.

והנה המשכן היה כפרה על העגל בזמן העגל רצו להיות מונהגים על ידי מידת הדין (עי’ במאמר על חטא העגל – לפרשת כי תשא). ולכן אמרו “אלה אלוהיך ישראל”

ולהסביר – הרי כשאמרו משפט זה “אלה אלוהיך ישראל” לא הצביעו כלפי העגל. אלא כלפי האלוקים והעגל היה רק מעין כלי קודש לעבודת ה’. כמוסבר במאמר הנ”ל. וראיה שאכן כך הדבר שהפניה היתה בלשון רבים – “אלה” ולו כלפי העגל הצביעו היה להם לומר בלשון יחיד “זה”. אכן קשה שהרי בקריאת ים סוף אמרו כלפי האלוקים “זה א-לי” ולא “אלה”? אלא ששם ראו את מידת החסד וכאן את מידת הדין ומידת הדין נקראת בשם “אלוקים” שהוא לשון רבים כי כאן תחילת מקום ההתגלות של כאילו-ריבוי  בעולם.

כעת באים לכפר על חטא העגל, ובכל הקרבנות לא נאמר שם אלוקים אלא שם י-ה-ו-ה כדברי הרמב”ן בדבריו המפורסמים על טעם הקרבנות בריש ספר ויקרא. שכן קרבנות מוקרבים רק ל שם ה’ בלבד.

על כך צריכים כולם להסכים מיהודה ועד דן ולשם כך נבחרו בצלאל ואהליאב.

בצלאל בן אורי בן חור. היה בצל א-ל. לכן נבחר לעמוד בראש צוות הבונים. המילה צל הינה קיצור של המילה “צלם” כמו ששם א-ל הינו תחילת שם אלוקים. (אלא ששם א-ל הינו שם של חסד – שערי אורה פרק ז’) ונאמר “בצלם אלוקים ברא את האדם”. משמעות שם אלוקים הוא – תקיף ובעל הכוחות כולם, שם אלוקים מבטא את היות האלוקים בעל כל הרבוי הגדול הנמצא בעולם והשולט עליו בתוקף. מהות המשכן, ולאחר מכן המקדש, הוא  – מרכז שמזרים שפע ברכה לכל העולם, ולמעשה מפעיל את היקום כולו על כל חלקיו. משכן הנבנה למטה מהוה את הצל של המשכן שקיים למעלה. בצלאל שהיה בצל א-ל יודע כיצד יש לבנות משכן שכזה.

כידוע כשכותבים בתנ”ך שם אדם ושם אביו גם שם אביו מבטא את מהותו של האדם וכאן בצלאל נקרא בשם אביו ובשם אבי אביו. בן אורי בן חור. כולם מלמדים על מהותו. אותה מהות הקשורה לבנין המשכן.

בצלאל היה בן אורי. – אור בשורוק משמעותו אור של אש. “באורים ברכו את ה'” המשכן היה משכן של אש. הראה לו הקב”ה למשה משכן בהר “ככל אשר אתה מוראה בהר” ובהר מראים הכל באש כמו שגבי מחצית השקל הראה לו הקב”ה מחצית השקל של אש.

מהותה של אש – אנרגיה הפורצת מתוך החומר בהתפרקותו. זו האש הפיסית והאש הרוחנית מעין זו. האות א’ מבטאת כידוע את האלוקות – אלופו של עולם והאות ש’ את העולם הזה (שבת קד. ש- שקר מבטאת את עולם השקר) אש מבטאת את רוח האלוקים המנווטת את עולם החומר ובודאי כך הדבר כשמדבר על אש במשמעות של אור ולא במשמעות של שריפה וחרבן (זה כלעומת זה ברא אלוקים) ובית המשכן שמרכזו הוא אש המזבח – האריאל – מביא אורה לעולם כמו שאמר בבא בן בוטא להורדוס שהרג את חכמי ישראל – “אתה כיבית אור התורה – אורו של עולם. תאיר את העולם על ידי בנית המקדש”. ולכן כשחטאו עלה בית המקדש – גם הראשון וגם השני – באש. בן אורי היה בצלאל שבכוחו להאיר את העולם באמצעות אש המזבח שבמרכז המשכן.

בן חור – בן חור היה בן חורין, אדם שלא  השתעבד לאופנת העגל, אדם שדבקותו באמונתו לא נפגמה גם נוכח האיום על חייו, ואף עמד על שלו ומחה וקידש את ה’ במותו. מתאים שנכדו יהיה זה שיבנה את המשכן שאחת ממטרותיו היתה לכפר על חטא העגל.

למטה יהודה – כבר אמרנו את חשיבות ענין זה היות בצלאל בן למטה יהודה – הארי שבחבורה כדי ליצור את אש המזבח שהיתה רבוצה כארי.

ואהליאב בן אחיסמך למטה דן.

אהליאב – אהלי – אב הרי המשכן היה אהל לאבינו שבשמים – ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם. והוא המקום והוא המקום שכל עם ישראל מתאחדים בו כאחים כהנים בעבודתם לויים בשירם ובזמרם וישראל במעמדם. ובשעה שאינם חשים אחים ואינם סומכים איש את רע