הצדק החברתי – שוויון בנטל כרוך בשוויון ביתרונות

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט
בספרו “החברה הפתוחה וסכנותיה” מגדיר קרל פופר צדק מהו, ואומר כי צדק חברתי מורכב, בין השאר, משני המרכיבים דלהלן:
1. שוויון בנטל.
2. שוויון ביתרונות.
אין אנו באים להיתלות באילנות גבוהים, ציטטנו את פופר בגלל שדבריו הינם בבחינת “חי הנושא את עצמו” ברור כי אין לדבר על צדק תוך דרישת שוויון בנטל משא החברה, בלי לדבר על שוויון ביתרונות שהשיוך לחברה נושא בחובו.
כיון שהמציאות עצמה דורשת לעתים אי שויון כגון היחס בין הנטל המוטל על כתפי חיילים קרביים לעומת זה המוטל על כתפי חבריהם העורפיים, ובאמת קשה למצוא תחום שבו יש שוויון ממשי בנטל, ולמעשה שוויון בנטל הינו חלום באספמיא והוא אינו מציאותי. מצאה החברה דרך לאזן את אי הצדק שבאי השוויון, וליצור מציאות צודקת, על ידי שבמקביל לחוסר השוויון בנטל יוצרת אי שוויון הפוך ביתרונות. חייל קרבי יופלה לטובה בחלק מן היתרונות לעומת חברו החייל העורפי. ולו בגלל שהראשון מסכן את חייו והאחרון לא. חוסר האיזון הנוצר ייצור בסך הכל איזון וכמובן …צדק חברתי.
בני הישיבות שתורתם אומנותם ותורתם תרומתם, אינם נושאים, לדעת רבים, בנטל כחייל הקרבי ולו בגלל שהם אינם מסתכנים.
הדרישה כלפיהם היא – שוויון בנטל.
אבל אם יירצו להשוותם בנטל יהיה צורך להשוותם גם ביתרונות וזה בלתי אפשרי כפי שיוכח.
אחד היתרונות המרכזיים של החברה השוויונית הוא הזכות שיש לכל אחד מחבריה לחיות לפי אמונתו. ולא עוד אלא שברוב המקומות החברה עצמה תספק לו את הכלים לעשות כן. אם אכן יכפו על בני הישיבות להתגייס יהיה זה משום שלילת זכותם לחיות על פי אמונתם שלימוד התורה מגן לא פחות ואף יותר מכל החיל הלוחם (כלשון הרב קוק באגרתו) וממילא אין כאן שוויון ביתרונות. וודאי לא ביתרון כה מרכזי שהחברה השוויונית מתפארת בו.
וכשאין שוויון ביתרונות דרישה לשוויון בנטל אינה צודקת ואין לה מקום כלל ועיקר.
והכל הכל נאמר בדרך של “לשיטתם”.