לפרשת נשא – הפלא שבנזיר – הקדושה והחטא

יהדות מזויות שונה- הרב מרדכי נויגרשל- תמונת פוסט

“איש כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה'”

כתב השפת אמת:

איש כי יפליא כו’. פי’ נזיר להיות נבדל מעניני עוה”ז אף כי גם הוא עושה דברי העולם אבל בכח האדם להתדבק עצמו בכח השורש של כל דבר שהוא חיות הפנימיות ונק’ פלא. כדכתיב עושה נפלאות שהשי”ת נותן בחי’ פלא גם בעשי’ גשמיית וכ”כ רמ”א בא”ח פי’ ומפליא לעשות שהרכיב השי”ת נשמה רוחניי בגשם האדם ע”ש (שפת אמת ספר במדבר – פרשת נשא – שנת תרל”א)

כלומר: נזיר הוא זה המפליא לעשות, וכתב הרמ”א כי צמד מילים אלה בא בין ברכת “אשר יצר” לברכת “אלוקי נשמה שנתת בי” כיון שהקשר בין חומר ורוח, העובדה שהרוח שורה בחומר ולא פורחת ממנו הוא הפלא – הדבר הנסתר, הבלתי ניתן להשגה – שבבריאה. וכבר התחבטו חכמי אומות העולם בשאלה זו המכונה “הבעיה הפסיכו פיזית” והגיעו למסקנה שאין הדבר ניתן להבנה (קיית קמפבל “גוף ונפש”)

הפלא הזה הוא שהגוף והנפש שני הפכים הם וצרים זה לזה וכיצד יכולים הם לפעול בהרמוניה. וזאת מפני שהכל מקורו באלופו של עולם בפלא העליון מקום שם מתאחדים הכל “יוצר אור ובורא חושך עושה שלום ובורא רע” הנזיר רוצה להיות נבדל מענייני עולם הזה. לכן מתנזר הוא מן היין, היין ישמח לבב אנוש אך הוא רוצה לשמוח בלי היין, כיון שחושש הוא שהיין יסלק ממנו את הדעת, רוצה הוא זכות הדעת.

וזאת עושה הוא על ידי דבורו. הרמב”ם מכנה את ספרו העוסק בענייני דבור בשם ספר ההפלאה. כיון שהדבור הינו הביטוי לקשר בין חומר ורוח – יציקת רעיונות מן הרוח בחמשת מוצאי הדיבור הגשמיים.  והקשר הזה כאמור הוא הפלא של הבריאה.

כל איסור תורה מקורו בעולמות עליונים הנודר נדר יוצר איסורי תורה שלא היו קודם בהבל פיו יוצר הוא עולמות רוחניים אין כמוהו להדגים את הפלא שבכח הדבור ואף כי הקולות עצמם גשמיים הם מכל מקום ההבל היוצא מהם רוחני הוא. והוא ממש כעין הפלא עליו דבר הרמ”א

קדוש הוא הנביא וכוחו רב, לשונו וכח דבור מבקיעים את כל הרקיעים ומגיעים אל הפלא העליון. אך כמו כן נקרא הוא גם חוטא שכן יכול היה, אם באמת היה מתאמץ, למצוא את הפלא העליון כאן ממש כמו היין שבפנימיות הענב שכן נכנס יין יצא סוד, היין לא חייב להיות כלי למכשול, יכול הוא להיות אמצעי לחשיפת הפנימיות.

קדוש הוא הנזיר ללא ספק וצדיק, אך יחד עם זאת יש עליו תביעה – מדוע לא התאמצת עוד קצת ומצאת את הנקודה הפנימית בתוך הענב עם היין ולא בלעדיו

כששמעון הצדיק ראה את אותו נזיר שהקדיש שערו לשמים שיבחו עד מאד שכן נזיר זה לא נזר מן היין כיון שלא היה כחו רב דיו למצוא את הפנימיות הרוחנית בתוך היין, אלא שהקדיש את יופיו לשמים, והעלה את כל מה שיש לו פה בעולם כלפי מעלה, זה סוג אחר לגמרי של נזירות סוד שנוזרים לא בגלל שהיין מפריע אלא מתוך שרוצים להעלות את כל המציאות החומרית מעלה מעלה. בקרבן נזירות כזה גם שמעון הצדיק חפץ להיות שותף.