לפרשת פקודי – לסיום ספר שמות

ספר שמות מתאר את התהוות העם היהודי. ממשפחת יעקב היורדת למצרים, דרך כור ההיתוך של גלות מצרים, שיעורי האמונה העמוקים והמפורטים שבניסי יציאת מצרים,  קריעת ים סוף בה ראו את מרכבת השכינה בעליל, ההתגבשות במדבר והשיא – מעמד הר סיני. לכאורה כאן צריך היה להסתיים ספר שמות (היה מקום לצרף גם את ספור חטא העגל והמחילה עד הירידה מההר עם הלוחות השניים) ספור המשכן וכליו שייך לכאורה יותר לספר ויקרא – ספר הקרבנות והקדושה. מדוע חותמת התורה את ספר התהוותה העם, בתיאור מפורט על הקמת המשכן וכליו?

יש להניח כי הקמת המשכן ובניתו, ועשיית הכלים שבו הם חלק בלתי נפרד מהתהוות העם.

מהו משכן, מה חשיבותו?

הקב”ה אומר למשה רבנו “ככל אשר אתה מראה בהר” הראה לו הקב”ה למשה משכן בהר, המשכן שעשה למטה היה למעשה תעתיק של אותו משכן שראה משה בהר. גם בצלאל זכה לראות את המשכן של מעלה ולכן נקרא בשם זה – בצלאל, שכך אמר לו משה – בצל א-ל היית”. כששלמה המלך בנה בית מקדש שינה בדברים הרבה מהמשכן של משה ועל כך נאמר כי: “הכל בכתב מיד ה’ עלי השכיל” (דברי הימים א’ כ”ח י”ט). וכשחרב בית המקדש ראה יחזקאל בית מקדש שונה לחלוטין מזה של שלמה.

אומר רמח”ל בספרו “משכני עליון”: “המאמר הזה ראיתי לבאר בו ענין בית המקדש שלמעלה שהזכירו חז”ל, צורתו ותכונתו וכל משפטיו וכל חוקותיו. ולדעת איך מכוון כנגדו אותו שלמטה, בתבניתו ובמדותיו באר היטב. ואתה קורא נעים התגבר בשכלך, ולבך תשית לדעת מאוד, ואאלפך חכמה נפלאה, ואשר לא שמעת. לדעת איך המלך מלכי המלכים משגיח על בריותיו, ומנהג את עולמו וסדריו,… [והסדרים] חקר ותקן להעמיד את העולם על משפטו ולהכין אותו באמת ובאמונה. והדברים עתיקים, והמה נשגבים מאד משכל האנשים…” ומסביר הגר”ח פרידלנדר בהקדמתו לספר את תכונת הספר ואומר: בחיבור יקר זה מבאר רבינו את “ענין בית מקדש של מעלה” על כל פרטיו “לדעת איך מכוון כנגדו אותו שלמטה”. הוא מחבר בזה שמים וארץ ומראה לנו איך כל ברכה ושפע המושפעים לעולמנו באמצעות בית המקדש של מטה – באים משרשם למעלה, מבית המקדש העליון, כך היה בבית ראשון ושני וכך יהיה בבית המקדש השלישי שיבנה במהרה בימינו…”

“…על פי הספר המופלא הזה – ממשיך הגר”ח פרידלנדר בהקדמתו – מאירים לנו דברי הנביא יחזקאל באור חדש “ואתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית, ויכלמו מעוונותיהם ומדדו את תכנית. ואם נכלמו מכל אשר עשו, צורת הבית… כתוב לעיניהם וישמרו את צורתו ואת כל חוקותיו ועשו אותם”

“…רבנו מגלה לנו על ידי ביאור צורת הבית איך המלך מלכי המלכים משגיח על כל בריותיו, ומנהג עולמו וסדריו, והסדרים חקר ותקן להעמיד את העולם על משפטו. הרי תלה בורא העולם את הנהגת העולם ושרשיו העליונים במעשינו. אם כן, אנו למדים לדעת לאילו שרשים גבוהים ונשגבים מגיעים מעשינו ואיזה שפע ברכה עצום הכין הבורא ית’ עבורנו בבית המקדש שלמעלה, ואם כן מה גדלה אבידתנו שעדיין לא נבנה הבית בגלל חטאינו לכן נכלמים אנו מעוונותינו”. עכ”ל הרב פרידלנדר זצ”ל.

שומעים אנו כי המשכן ואחריו המקדש הם הכלי העיקרי באמצעותו עם ישראל עשוי למלא את תפקידו – לקשר עליונים בתחתונים ותחתונים בעליונים, הרי זה מה שהיה במעמד הר סיני “וירד אלוקים” – מחד “ןמשה עלה אל האלוקים” – מאידך וכך הזמן והמעבר לזמן נפגשו.

לכן הקמת המשכן ועשית כליו הם חלק בלתי נפרד מהתהוותו של עם סגולה.

מובנת אפוא הסתירה בין פסוק י”ז שבפרק מ’ שם נאמר “הוקם המשכן” לפסוק שבא אחריו “ויקם משה את המשכן”. “הוקם המשכן” משמע – הוקם מאליו, “ויקם משה את המשכן” משמע – משה הקימו. ודרשו חז”ל כי התקשה משה להקים את המשכן בעצמו, אמר לו הקב”ה אתה רק הנח ידיך ואני אקימנו ויראה כאילו אתה הקמת. אם כך מה משמעות הקמת משה את המשכן. אלא שבהקמת המשכן ראו כולם את מה שעתיד להיות בכל מהלך ומהלך של כל אדם ואדם. האדם פותח פתח כפתחו של מחט למטה והקב”ה פותח לו כפתחו של אולם למעלה, העיקר הוא לקשר תחתונים בעליונים.