על הצבור החרדי להכיר את זכויותיו

עם ישראל התלונן על משה פעם אחר פעם. הם התלוננו על הכבדת השיעבוד אחרי בואם של משה ואהרן אל פרעה, הם זעקו בהיותם מוקפים על שפת ים סוף “המבלי אין קברים במצרים”, מיד אחר כך הם זעקו למים לאוכל ולא העלו בדעתם לסמוך על משה שכנראה יודע הוא מה הוא עושה. ולא היתה עליהם בקורת. אדרבא את רוב רובם של הדברים שדרשו בהפגנותיהם ובהתרסותיהם –  קיבלו בשקט, וללא כל תגובה להתרסות. כל זה עד מעמד הר סיני, ממעמד הר סיני והלאה כל התנגדות, כל התרסה, התקבלה כאי קבלת מרותו של האלוקים ונענשו עליה קשות. מה השתנה?

עם ישראל אינו נסחף אחרי מנהיג, הוא אינו נתון להשפעתן של סיסמאות, ותעמולה אינה אמורה לעבוד אצלו. הוא רוצה הוכחות. משה רבנו נבדק על ידי העם בשבעים ושבע בדיקות וגם אם הוכיח יכולתו בתחום מסוים לא הסיקו מזה שיכול הוא גם בתחומים אחרים. הוא הוכיח שיכול הוא לעצור את השעבור ולהכות את מצרים, אין זה אומר שיוכל להוציאם משם, הוא הוכיח שיכול הוא להוציאם משם, אין זה אומר שיוכל להאכילם או להשקותם במדבר כל דבר דורש הוכחה. על הנהגה זו לא מגיעה להם בקורת שלילית, כך מתנהג עם חכם וכך מתנהג עם שאפשר לסמוך עליו. ואולם אחרי מעמד הר סיני בו ראו כולם כי הקב”ה סומך ידו על משה רבנו כמו שנאמר “הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם” מכאן ואילך שומה היה עליהם לקבל כל מה שמשה רבנו יאמר, ההגיון מחייב לקבל את דברי משה, כי על כל מה שיאמר יש הסכמה מראש של האלוקים – מחד, וחיוב שהוטל מהאלוקים עלינו לקבל את הדברים – מאידך, וממילא כל ההשגות וההתנגדויות שהיו אחרי מתן תורה לא היו קבילות והביקורת האלוקית והעונשים היו בהתאם.

כיון שמעמד הר סיני היה מעמד בהיר ולא הותיר ספק לאיש מה ראו את מי ראו ושמעו, ובמעמד היתה, בין השאר הסמכה של משה רבנו לעיני כולם ככתוב “וגם בך יאמינו לעולם” וממילא על כל מה שייאמר על ידי משה בתורה שבכתב ובתושבע”פ כולל ציות לדברי חכמי הדורות וכל עיקרי האמונה (רמח”ל במאמר הוכוח האומר שזאת ראו במעמד הר סיני) מחייב לעולם ואין זה דומה למופתים עליהם התמקדו הראשונים דוגמת רבנו בחיי בשער הייחוד והרמב”ם במורה נבוכים, המופתים שרבותינו דוגמת הגר”א ורבים נוספים התנגדו לעיסוק בהם, מופתים אלה היו מופתים שכליים להוכיח ולבסס את עיקרי האמונה, עיקר אחרי עיקר בשכל, מעמד הר סיני מייתר את הדברים וזו הדרך בה הלך ספר הכוזרי ולכן הגר”א ממליץ ללמוד ספר זה במקום שער הייחוד.

למדנו שהצורך לקבל את ה”דעת תורה” של משה רבנו אינו מיועד למי שאינו מסוגל לחשוב לבקר ולהתנגד, אדרבא העם הוכיח שאין הוא קונה “חתול בשק” וכי יש לו חוש בקורת מפותח ומעודן. על כל דבר דרשו הוכחה – וקיבלו ואף שבחום על כך. ואולם מאז שהופיע האלוקים לעיני כולם במעמד הר סיני והורה להם לקבל את דברי משה רבנו ככתבם וכלשונם אותו חוש בקורת ואותו שכל בריא שגרם להם קודם למעמד הר סיני לדרוש הוכחות והסברים אמור לגרום להם לקבל הכל ככתבו וכלשונו. אחרי המעמד, לא רק שאין קבלת הדברים מעידה על חוסר חוש בקורת או פגם בחכמה או בבינה, אלא אדרבא, הן החכמה והן הבינה מחייבות מעתה לקבל הכל ולכל היותר ניתן לבקש להבין ואם נצליח מה טוב, ואם לא – אי ההצלחה לא תערער ולו במשהו את הצורך ההגיוני לקבל את הדברים ולפעול על פיהם.

והוא מעין מה שאמר רמח”ל פעמים רבות שיש ללמוד כללים ולא פרטים כי כשלומדים כלל ויסוד כל הפרטים הנובעים ממנו נמצאים ממילא בידי הלומד. כך גם בעניינינו מעמד הר סיני וידיעתו הוא כלל שכולל את הכל.

צבור יראי ה’ היודע כי במעמד הר סיני ידעו כולם “כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו” והיודע כי כל מה שאמר משה רבנו מחייב אותנו כולל החיוב לשמוע לחכמי ישראל שבכל דור ודור וכל אדם חייב לשמוע למנהיגי דורו. אמור להתנהג בהתאם בכל תהלוכותיו.

למרבה הפליאה, ולמרבה הבושה, יש תחומים שהדבר לא בא לידי ביטוי והצבור מושפע מהאוירה הכללית.

בעולם שמחוץ לבתי המדרש. מי שקובע איך אלה המנהלים את החברה, המדינה, הצבא וכו’ והמכונים (בטעות כנראה) מנהיגים צריכים להתנהג, זה העם. העם בוחר לשם כך נציגים ומעמידם כביכול תחת עין הבקורת הקפדנית בכל פעולה ופעולה שהם עושים. ולעתים מזומנות הם עומדים לבחירה מחדש ואם לא יוכיחו להמוני העם ולבוחריהם שהם הוכיחו את עצמם לא ייבחרו פעם נוספת, כמו כן אם לא ישכנעו שיש באמתחתם תוכניות מתאימות לקדם את הנושאים הזקוקים לקידום – לא ייבחרו. בהתאם לכך ההמונים מגיבים, גם בתוך הקדנציה מפעילים לחצים מביעים דעות בכתב ובעל פה, מפגינים ברחובות לעת מצוא ממלאים את רחובות קריה בשלטי חוצות, במודעות ענקיות המכילות דברי שכנוע המכוונים לבוחרים ואיומים המכוונים לנבחרים. וכך מתנהלת לה הדמוקרטיה בקול רעש גדול וכולם שומעים קול ענות, “אין קול ענות  גבורה ואין קול ענות חלושה”  קול ענות  נשמע ברמה.

במסגרת חולה זו הנציגים שתפקידם לנהל ולפעול נמצאים כל הזמן בין הפטיש והסדן, בין מה שצריך לעשות באמת לבין מה שצריך לעשות כדי למצוא חן בעיני בוחריהם שמספר רצונותיהם כמספר שערות ראשיהם. והבנת רבים מהם בנושאים הנידונים מוגבלת.

מי שנבחר בסופו של דבר הוא לאו דוקא מי שמסוגל לעשות ואף לא מי שעשה והצליח בעשייתו אלא מי שהצליח בתעמולתו, ולפעמים גם בפעולות טיוח המסתירות את האמת. מעסיקים יועצים, אנשי יחסי צבור, מעצבי דעת קהל ויוצרי תדמית, כותבי נאומים ואפילו מאפרים ויועצי תלבושות. וככל שהזמן עובר וטכנולוגיות משתכללות חדשים לבקרים ההתברגות של השיטה אל תוך מרקם החיים הופכת להיות עמוקה יותר ויותר.

לצבור יראי ה’ ההולכים על פי תורה יש פריבילגיה. הם יכולים להתנער ממעגל הקסמים המכוער הנ”ל. הם אמורים להיות סמוכים אך ורק אל שלחנם של גדולי הדור.

נציגי הצבור החרדי, בכל מקום שהם, בכנסת, ברשויות המקומויות, ובמקומות רבים נוספים אינם נציגי הצבור אלא שלוחי גדולי הדור. גדולי הדור בחרו בהם,  או במקרים אחרים אשרו את בחירתם, וסמכו ידיהם עליהם, לא המוני העם. הנציגים עצמם מתחייבים לקבל הנחיות מרבותיהם–רבותינו ולפעול בדיוק על פי הוראותיהם, הם גם מחויבים לעשות כן כי ברגע שיסטו מההנחיות כמלוא הנימה יודעים הם ששולחיהם לא יהססו להחליפם.

אשר על כן יש להם את היכולת לפעול בשקט ולעשות בדיוק מה שצריך, לתכנן תוכנית ארוכת טווח בלי להציץ כל הזמן מה פלוני או אלמוני, מגדולי חכמי יושבי הקרנות מזה או עתונאי כזה או אחר מזה. אומרים, אין הם אמורים להתעניין בכלל מה יגידו בבית המדרש או ברחוב החרדי. הם מחויבים לדווח אך ורק לרבותיהם.

ומאידך המוני העם אינם אמורים לעקוב אחרי התנהלותם של הנציגים. הם יודעים שיש על מי לסמוך הם יודעים שהנציגים נמצאים תחת עיניהם הפתוחה של שולחיהם ואם מקץ תקופת שירותם יתברר לשולחיהם שלא עשו תפקידם כראוי – יחליפום.

בפרוס עונת הבחירות צריכים לפנות לגדולי הדור ולשאול: על פי הידוע לכם, העשו השליחים מלאכתם נאמנה? ואם התשובה תהיה חיובית ייבחרו שוב.

מדוע גם אנחנו צריכים לגלות פעם אחרי פעם מאמרים בעתונים בסגנון המקובל בכל העתונות, בעד ונגד פעולתו של נציג מסוים (הפועל לפי הנחית רבו) (גם בלי שיהיו מול עיני הכותבים כל הנתונים) מדוע הנציגים שלנו צריכים להשקיע זמן וכוחות לרצות את כל מבקריהם ולהסביר את מהלכיהם בשעה שהיו אמורים להנות משקט תעשייתי ולפעול כמו שצריך ולא כמו שרוצה פלוני או אלמוני שבדרך כלל גם אין לפני את המידע הדרוש ובהרבה מן המקרים גם לא את ההבנה הנחוצה? מדוע שלא נהנה מהמציאות שהתורה יצרה עבורנו?

(שלא לדבר על בקורות חריפות הנשמעות בפאתוס בתוכניות רדיו מפי חרדים על התנהלות הנבחרים משל היינו מפלגה ככל המפלגות)

וכאן באה הטענה החבוטה והמשפילה: “העסקנים לא מדווחים לשולחיהם, לגדולי הדור הם ‘מסובבים’ אותם… את גדולי הדור אנו כמובן מעריצים ומפיהם אנו חיים… אבל העסקנים… העסקנים…”

מה באמת טוענים הקנטרנים האלה? טוענים הם שהם, המתאוננים, חכמים הרבה יותר מגדולי הדור, שהרי אותם לא הצליחו  “לסובב” ולרמות. כמו שמצליחים הם לעשות זאת כל הזמן לגדולי הדור!!! ובדרך כלל טענות אלו נשמעות מפיהם של אנשים שמעולם לא היו במחיצתם של מי מגדולי הדור ולא ראו איך מתנהלים הדברים ויעוין במכתב מאליהו חלק א’ עמ’ 70 על תיאור גדולי דורו כשדנו בענייני כלל ישראל והדברים נכונים לא פחות על גדולי דורנו.

וניזכר בדברי הגר”א על הפסוק במשלי ט”ו פס’ י’ “קסם על שפתי מלך במשפט לא ימעל פיו” ואומר הגר”א: “מאן מלכי רבנן ששפתותיהם כמו קסם אף שיטעו לפי השאלה מכל מקום במשפט לא ימעל פיו… כי בסוף יתגלה שפסקם אמת”.

***

אנחנו אומרים יום יום “ומביא גואל לבני בניהם”. והרי אין לשבח את הקב”ה במידות שאינן מתגלות, הן זו הסיבה שדניאל וירמיהו הפסיקו לומר “הגיבור והנורא” עד שבאו אנשי כנסת הגדולה וגילו מידות אלו וכיון שהן מתגלות ניתן לחזור ולשבחו בהן. (סוטה ס”ט) והרי הגאולה טרם הגיעה ומהו שאומרים שמביא גואל?

כשאני שולח רכב לקחת אורח חשוב ממקום המרוחק אלפי ק”מ הדרך לוקחת ימים ושבועות וכל הזמן אני עוסק בהבאתו נקרא הדבר שאני מביא אותו.

בכל פעולה שנעשית הקב”ה “מביא גואל” ולעת”ל ייראה כיצד כל החלקים הקשים של הדרך היו גם הם אבני דרך בדרך לגאולה וחלק מתהליך הבאת הגואל ככתוב “ואמרת ביום ההוא אודך ה’ כי אנפת בי”. ולכן אפשר לומר “ומביא גואל”. גם זאת אנו יודעים ממעמד הר סיני שבו ראינו וצווינו לקבל את כל מה שהנביאים אומרים ואת כל מה שנמסר בתורה שבעל פה והרי כתוב בתהילים “רבות עשית אתה ה’ אלוקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו” (תהילים פרק מ’ פס’ ו’) וכתוב “גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עימדי” נאות דשא וגיא צלמות, בגילוי ובהסתר – הכל הכל אבני דרך בדרך לגאולה “ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”.