חג השבועות – חג יצירת הייחוד היהודי

בהגיע חג השבועות היה רב יוסף שמח ואומר: “לולא ההוא יומא, כמה יוסף איכא בשוקא”.

והרי גם אחרי “ההוא יומא” ישנם הרבה מאד יהודים, וביניהם הרבה מאד הקרויים יוסף? לו אמר שלולא ההוא יומא, כמה בני אדם איכא בשוקא, היה הדבר מובן שכן ביום הזה נבדלו ישראל מכל העמים. אבל רב יוסף מדבר על הייחוד שלו המייחדו גם מיתר אחיו היהודים, משמע ש”ההוא יומא” לא הבדיל את ישראל מכל העמים בלבד, אלא נתן לכל יהודי ויהודי את הייחוד שלו.

כתב הכלי יקר (על פרשת השבוע פרשת במדבר!):

“אין לאומות השגחה פרטית כ”א כללית לקיום המין… אבל כל איש מישראל מושגח בפרטות ואפילו אחד מהם חשוב כאומה שלימה כמ”ש (שמות יט כא) ‘ונפל ממנו רב’. ואפילו אחד מהם שיפול דומה כי רב הוא. ע”כ נתן להם הקב”ה מספר כמו לכוכבים שנאמר בהם (ישעיה מ כו) ‘המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא’. כך נאמר כאן (בספירה עליה צוו בפרשתנו) ‘במספר שמות’ וגו’ להורות ש’מצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד’ (דניאל יב ג) וכל אחד יש לו השגחה פרטית”.

והרב דסלר כתב: “ההשגחה הפרטית מכוונת היא כלפי האיש העומד בדרגת עובד השי”ת לשמה שהוא בעצמו בבחירתו ובמעשיו מגלה את כבודו יתברך בעולם. ונקראת ‘פרטית’, מפני שהיא מכוונת כלפי כל איש ואיש לפי עבודתו העצמית, ולכן נקראת גם ‘השגחה אישית’, כמבואר בראשונים. הנהגה זו הינה בדקדוק רב לפי מעשיו של האדם לתת לו את כל הכלים הנדרשים לו לעבודתו וגם למנעם ממנו לעת הצורך, כי לאיש כזה גם המניעה סיוע היא שתגרום לו לפשפש במעשיו. ועל זה נאמר במסכת ב”ק נ’ ע”א: ‘הקב”ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה’. אך ההשגחה הכללית היא למי שאינו עובד ה’ כלל, או שעובדו מחמת שיגרה בלי הכרה פנימית. ולכן אין במעשיו כדי לגלות את כבודו יתברך באופן ישיר. תוכן חייו הוא במה שעוסק בהכנות הנדרשות לצדיק לצרכי עבודתו הוא. היינו, שתכליתו היא להיות כלי לצדיק האמיתי ולתקן את העולם שבו עושה הצדיק את עבודתו” (מכתב מאליהו ח”ב עמ’ 75).

הרב דסלר מלמדנו שהשגחה פירושה – מתן תפקיד אישי, ומתן אמצעים למלא את אותו תפקיד כיאות. וממילא אדם שיש בו יחודיות ויש לו תפקיד ייחודי משלו יש עליו השגחה פרטית. הן כזו שמספקת לו את האמצעים למילוי תפקידו, והן כזו שמשגיחה עליו בעת שממלא את התפקיד ונותנת לו שכר לאחר שהתפקיד התמלא על הצד הטוב ביותר (או חלילה להפך). ולעומתו, מי שאין לו תפקיד אישי וכל כולו הוא חלק מצוות שעוזר לצדיק למלא את תפקידו, מושגח בהשגחה כללית, כלומר כל הצוות כולו מקבל את האמצעים ולא משנה אם פלוני ישתמש בהם או אלמוני.

אם נצרף דברים אלו לדברים שלמדנו מדברי ה”כלי יקר” היהודים הם בעלי התפקיד האישי וממילא יש עליהם השגחה פרטית מה שאין כן שאר אומות העולם.

ואמנם, ממשיך הרב דסלר ומבאר, גם יהודי יכול לאבד את הגוון האישי שלו ולרדת להיות חלק מכלל בלבד, או אז יושגח גם הוא בהשגחה כללית בלבד. וזו משמעות שני הימים הטובים של ראש השנה שביום הראשון דנים את כל אחד מבאי העולם בדין אישי  “כבני עמרנא”, ככבשים הנספרים אחד אחד, וזה דין קשה, כי קשה לעמוד בדין כשכל אחד עובר תחת הזכוכית המגדלת לראות אם ראוי הוא להשגחה פרטית. ומי שלא עומד בכבוד בדין זה עובר לדין של היום השני בו נסקרים כולם יחד בסקירה אחת ובדין זה המכונה “דינא רפיא” יותר קל להצליח.

זהו שאמר רב יוסף, במתן תורה כשנהיינו לעם זכה כל אחד מאתנו להזדמנות להיות בעל תפקיד מיוחד משלו ויכולת להוציא את אישיותו המיוחדת מן הכח אל הפועל, ואילולא ההוא יומא “כמה יוסף איכא בשוקא” גם בני העם היהודי לא היו זוכים לייחודיות הזו.

במתן תורה הגיעו כולם לדרגת נבואה גבוהה מאד, ונבואה היא דבר אישי, גם אם היא מתרחשת בהמון כמו שנאמר “אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד” מה שמבטא את העובדה שמצד אחד היו כולם יחד לכלל ישראל כנאמר “ויענו כל העם יחדיו ויאמרו”, ומצד שני כל אחד קיבל את הייחוד שלו שעליו כה שמח רב יוסף ואמר מה שאמר.

ולמעלה מזה, כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת – מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו –מדוע מפקיד אתה את העולם בידי בני האדם וכמו שהסביר בבית הלוי, שמלאכי השרת לא היו מעוניינים בחלק של קיום המצוות כי ידעו שאין המצוות המעשיות תפורות לפי מידותיהם, הם רצו את החלק של לימוד התורה הכולל חידושי תורה שבחלק זה בונים הנהגות בעולם והוא ששאלו: “מה אנוש כי תפקדנו” – מדוע אתה מפקיד את העולם בידי היהודים? ואכן במעמד הר סיני קיבלו היהודים את התורה ובהמשכו – את היכולת לחדש חידושי תורה ולפסוק הלכות ובכך להכריע כיצד ייראה העולם, ולהיות שותפים לקב”ה בהנהגתו של עולם, בניהולו, וביצירת הדרך להביאו לשלמותו. ועל זה אמר רב יוסף כי ביום הזה נוצר הקשר האישי בינו, כמו בין כל יהודי הממלא את ייעודו, לבין הבורא בניהול העולם באחזקתו ובתיקונו. והוא שמבדיל, לא רק בין היהודי לגוי אלא גם בינו לבין שאר היהודים שבעולם ובין שאר המכונים יוסף שבשוק.

בדיקה1