לפרשת תרומה. – המשכן – המשכיות מעמד הר סיני

פרשת מתן תורה מסתימת בסופה של פרשת משפטים. התורה הפסיקה את תאור המעמד עם ציוויי המשפטים להדגיש את חשיבותם, אך המעמד מסתיים בתיאור הברית הנצחית – “אני מאמין שהתורה הזאת לא תהא מוחלפת ולא תהא תורה אחרת מאת הבורא ית’ שמו” – משמעותה של הברית היא “שלא יחליפנו ולא ימירנו” ואנו לא נבגוד בו לעולם… “את הדברים האלה דיבר ה’ עמכם מתוך האש הענן והערפל קול גדול ולא יסף” ורש”י מפרש באחד הפירושים: “ולא פסק” הקולות של מעמד הר סיני עדין מהדהדים בחללו של עולם ואם לבנו יוכן נוכל לראות את הקולות גם מעומק מעמדנו כיום הזה.

מיד אחרי המעמד – תרומה, ההכנות הנמרצות להקמת המשכן בראש ובראשונה – ארון שלחן ומנורה.

על משמעות הקמת המשכן דוקא עתה אומר הרמב”ן: “וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן על הר סיני שוכן עליו בנסתר – וכמו שנאמר שם (לעיל כד טז) וישכן כבוד ה’ על הר סיני, וכתיב (דברים ה כא) הן הראנו ה’ אלהינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה’ מלא את המשכן (להלן מ לד) והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה’ מלא את המשכן, כנגד “את כבודו ואת גדלו” והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני ובבא משה היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד לו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז פט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו ונכפל “וידבר אליו” להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד לו), ועל כן היו שניהם זהב וכן אמר הכתוב (להלן כט מב מג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי. והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עי’ להלן פסוק כא) יבין סוד המשכן ובית המקדש, ויוכל להתבונן בו ממה שאמר שלמה בחכמתו בתפלתו בבית המקדש ה’ אלהי ישראל (מ”א ח כג), כמו שאמר בהר סיני ויראו את אלהי ישראל (לעיל כד י)” (עד כאן לשון הרמב”ן).

המשכן הלך עמם עד שהקימו מקדש והמקדש היה אתם מאות רבות של שנים וכשנחרב כבר היו נפוצים בין האומות, כשכל אחד לקח עמו ניצוץ של מקדש בתוך לבו. הרי מעמד הר סיני היה מעמד מוכיח מאין כמוהו על כל עיקרי האמונה. הוכחה שניתנה בפני המונים, שאיש אינו יכול לערערה. היות המשכן בתוכם וכבוד ה’ בתוכו הינה המשכיות של המעמד והחיאותו ללא הפסקה. המעמד אמנם “לא הוסיף להראות באותו הפומבי” (רש”י דברים פרק  ה’ פס’ י”ט) אך הוסיף להימצא בין יריעות המשכן וכולם ידעו וחזרו יום יום ונזכרו במעמד הגדול וקיימו בעצמם את הפסוק “רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך… יום אשר עמדת לפני ה’ אלוקיך בחורב” (דברים ד’ פס’ י’) והוסיף כבוד ה’ לשכון בתוכם כפי ששרה עליהם בהר סיני כל ימי היותם בארץ. כך שמעמד הר סיני הוסיף לחיות בפועל בתוכם כאלף שנים…

והנה, אמרו רבותינו כי באמת מטרת המשכן היא שתשכון השכינה בלב כל אחד ואחד ולכן לא נאמר “ועשו לי משכן ושכנתי בתוכו” אלא “ושכנתי בתוכם”. כיון שבמשכן שרה אותו כבוד שראו כולם במעמד הר סיני והמשיך לשרות במשכן הרי משם חדר ללבו של כל אחד ואחד מישראל שם ממשיך המעמד עד היום. ואולי לכן המשכן יבנה “מאת כל איש” אבל לא בכפיה אלא “אשר ידבנו לבו”. מצד אחד כל אחד מישראל אמור לתת למשכן, המשכן צריך להיות של כולם. מאידך אין כופים, רק מאת אלה שלבם נודב ורק כמה שנודב – יקבלו. רק להם תהיה הזכות שהמשכן יבנה משלהם, כמו שבערב מעמד הר סיני אמרו “נעשה ונשמע” ורק אחר כך נגלה הכבוד, הכבוד אינו נגלה אלא היכן שיש “אתערותא דלתתא”… ואולי לכן דחתה התורה את תיאור אמירת “נעשה ונשמע” עד סוף פרשת משפטים אף שהאמירה עצמה היתה קודם למתואר בפרשת יתרו. רצתה תורה להסמיך את אמירת נעשה ונשמע לנדבת הלב שנדבו למשכן…

ויש לזכור כי אף אם יהיו כאלה שמסיבות שונות לא יתנו – המשכן יהיה גם שלהם אלא שלא תהיה להם הזכות לתרום לאותו משכן שהוא כאמור, גם שלהם. גם בימינו רואים אנו כיצד הגם שלימוד התורה של בני התורה מגן על כולם לא לכולם יש את הזכות להבין זאת ולקחת חלק.