לפרשת משפטים – דברי האור החיים על מבעירי האש

רבנו חיים בן עטר – ה”אור החיים” שחי לפני כשלש מאות שנה חושף את זהותם של האחראים להבערת אש המכלה בכרם בית ה’

התורה אומרת: כי תצא אש ומצאה קוצים, ונאכל גדיש או הקמה או השדה שלם ישלם המבעיר את הבערה” וכתב ה”אור החיים” בפרושו:

“ובדרך רמז תרמוז התורה, את אשר יסובבו הרשעים ברשעם, כדי שיתעורר האדם מתרדמת שינת שכלו, בהביטו הפלגת הרעות אשר יביאו לעולם, כי לא [להם] לבדם יריעו, אלא יסובבו רע לכל העולם, והוא אומרו כי תצא אש, הלא ידעת כי צרת העם תתכנה בשם אש, וצא ולמד משליח גבריאל ז אשר שאל אש [מהכרוב] (מבין הבדים), והוא בחינת תגבורת הדינים ואמר ומצאה קוצים, הם הרשעים שאינם אלא קוצים מכאיבים, ואומרו לשון מציאה, על דרך אומרו (דברים לא כא) והיה כי תמצאן אותו וגו’ והטעם משום שהרשע אין לו בעלים, כי האדון ברוך הוא הנה הוא פקר בו והסיר אדנותו מעליו, וה’ הסתיר פניו ממנו, ומעתה הרי הוא כמציאה, וכל הפוגע בו יעשה בו רצונו:

והודיע הכתוב עוד, כי אחר שניתן רשות לאש, הדינים להבעיר, לא לקוצים לבד הם מבעירים, אלא ונאכל גדיש, כאן רמז אל תינוקות של בית רבן, שעדיין אין להם קומה אלא גדושים שבולת עם חברתה, כי בעונות הם הנתפסים בצרת עולם גם אמרו ז”ל (תנחומא ויגש ב) בפסוק (תהלים ח ג) מפי עוללים ויונקים יסדת עוז, כי הם היו ערבים בשעת קבלת התורה, וכשירשיעו בני אדם הנה הרשות נתונה לאש לבער בהם ואומרו או הקמה, כאן מודיע כי לפעמים חרב עד צואר הגיעה, מופתי הדור יסודי עולם נלקחים בעונם, כדי להציל על כללות הדור, כאומרו (שה”ש א יד) אשכול הכופר וגו’, ולהם יקרא קמה, על דרך אומרו (שם ז ח) זאת קומתך דמתה לתמר, שהם הצדיקים הנמשלים לתמר (תנחומא במדבר טו), כאומרו (תהלים צב יג) צדיק כתמר וגו’ ולפעמים יגדל החטא, ולא יצילו הצדיקים לבד, וחימה שפוכה על כל שונאי ישראל, והוא אומרו או השדה, שזה ירמוז אל כללות ישראל, ולא יספיקו לא תינוקות, ולא צדיקים להציל, והודיע הכתוב כי יש יום לאל איום, לבא במשפט עם הסובבים את הדבר, למיתת הצדיקים וגאוני עולם להשתלם מהם, והוא אומרו שלם ישלם המבעיר, הם הרשעים הקוצים, את כל אשר הרגו ואמרו ז”ל (סנהדרין ק:) כי ה’ יתן כח ברשעים לסבול שיעור המגיע להם בחטאם, אוי לרשע רע לשמים ולבריות (קידושין מ) כמה יסבול בעד קלקולו, ותמצא שהצדיקים כשהיו בניהם מגיעים לכלל שנים ח שאינם נלכדים בעון אביהם, היו שמחים ואומרים ברוך המקום שפטרם מעונש זה (ב”ר סג י), הרי כי יעניש ה’ לגורם עונש בשבילו לזולת:

ובאמת כי יחרד אנוש, ויכבה שלהבת יצרו המחטיא אותו, באש המשפט, בהעלותו על לבבו, נהרות העונשים, אשר יגיעוהו על כמה נפשות קטנים וגדולים אין קץ, שכולם הוא הרצחן הגדול להם, באמצעות תאותו הסרוחה והנה אמרו ז”ל (קידושין מ:) לעולם יראה אדם עצמו כאילו כל העולם כולו חציו זכאי וכו’, עשה עבירה אחת אוי לו שהכריע את כל העולם לחובה [עד כאן] ודם כל העולם ודם זרעיותיהם על צוארו ועל נפשו עמוסים, ויסבול מר המות בעד כל נפש אחת מהם, ובכל צרתם לו צר, כאשר עשה, והוא אומרו שלם ישלם וגו’ טעם כפל שלם וגו'” עד כאן לשון רבי חיים בן עטר. והדברים מדברים בעד עצמם.