מורה נבוכים בנושא ה”שיוויון בנטל”

בדברים דלהלן לא נדבר על “גיוס בני הישיבות” המעונין יוכל לקרוא את המאמר בספרנו “למה הם שונים” או להאזין להרצאה מס’ 6.

1.      כדי שהויכוח יעטה צורה אינטליגנטית מעט כדאי שידעו המתוכחים על מה הוא מתנהל.

כשמפריחים סיסמה: “שיוויון בנטל” ומנהלים על כך דיונים אין ספור, נוצר הרושם כאילו מוסכם שאין שיוויון ושבני הישיבות שתורתם אומנותם אינם נושאים בנטל כשאר בני גילם מהמגזרים השונים. השאלה אינה אלא אם יש מקום לתקן מצב זה וכיצד.
ואולם, בני הישיבות ורבותיהם, כמו גם כלל צבור היראים, גורסים כי הם הם הנושאים בנטל בעוד שהשאר השילו אותו, את הנטל, מצווארם ללא כל סיבה הנראית לעין. הויכוח צריך אפוא להיות: איך נושאים בנטל ומי הוא פורק העול.
טענת היראים היא: כי לומד התורה נושא בנטל כפול: גם בנטל הרוחני וגם בנטל הגשמי הוא הוא המקיים את העם היהודי ואת העולם מבחינה רוחנית ובו זמנית מגן הלמוד שלו על העם והארץ. ואילו חייל או קצין הפורק עול תורה ומצוות נושא אומנם בנטל הגשמי אך פורק עול הנטל הרוחני ומעבר לכך מזיק גם לענין הגשמי שכן בטול תורה שכל יהודי חייב בה שלא לדבר על חילולי שבת אי הנחת תפילין ועוד ועוד, מסכנים פיסית את המדינה והעם…
כל זמן שלא נכריע בסוגיה זו – האם הטענה שהועלתה זה עתה צודקת אם לא. כל הדיון אינו אלא להג חסר כל תוכן.
כדי להתווכח בנקודה זו יש לדון בשאלת מציאות האלוקים ואמיתות התורה שבכתב ושבעל פה. אז נעבור לדיון סביב השאלה מה אומר האלוקים בתורתו אודות צורת צבא יהודי. אז ורק אז יהיו בידינו הכלים לדון בשאלת תרומתם של לומדי התורה. ומשנראה את הצורך הקיומי בצבא לומדי התורה נוכל לדון על גודלו היקפו ומקור חייליו ו
לפני שיוכרע הדיון המקדמי הנ”ל – אין על מה לדבר.

אמנם הצורה שבה דנים אלה שההכרעה בידיהם בסוגיות שלבו ונשמתו של כלל ישראל תלויים בהן מעוררת עצב רב – על מי אנו סומכים, הרי האנשים האלה מופיעים כחסרי אחריות ממדרגה ראשונה. אין זאת אלא שמישהו רוצה להראות לנו כי “אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים”.

2.      אזהרה: הסיסמא שבה משתמשים, “שיוויון בנטל”, נראתה לממציאיה טובה ונוחה להסתה. אך עלולה היא להתהפך עליהם (כמו הסיסמא “עם אחד גיור אחד” שעברה בין לילה גיור רפורמי והפכה ל”עם אחד גיוס אחד”).

מאן דהוא החליט כי “גיוס בני ישיבות” אינו מסית מספיק, “שוויון בנטל” מצלצל טוב יותר בעידן של “צדק חברתי” ומשתלב במערכות המלאכותיות הנוספות המתעוררות על ידי אינטרסנטים למיניהם. ואולם, כיון שלא מדברים ישירות על “גיוס בני ישיבות” (שאותם, אגב, איש לא רוצה בצבא) או על גיוס חרדים (שאותם לא רוצים גם במקומות העבודה) אלא על “שיוויון בנטל” הרי זה חייב לכלול את כו…לם, גם את הצפוניים המשתמטים בהמוניהם, אבל גם את ה…ערבים, אלה כמובן ירימו את נס המרד.
נראה באיזה להטוטי לשון ומזמוטי משפט יצליח הבג”ץ להבהיר כי “שוויון בנטל” כולל רק חרדים ולא אף אחד אחר…
יוצא פרדוכס מופלא: הערבים יגנו על עולם התורה
התורה מגינה ומצילה כנגד כל איום. אבל במיוחד משמשת היא כהגנה כנגד ישמעאל (ישמעאל נמשל לחמור וכנגדו – “יששכר חמור גרם” שכוחו לימוד תורה, עי’ בספרנו “גלות ישמעאל – שורשי המאבק ודרכי תגובה”) והרי לפנינו אירוניה של ההשגחה: ישמעאל יגן בגופו על התורה שמגינה עלינו מפניו…

3.      ומיותר לומר כי במושג “שיוויון בנטל” אין מאומה מלבד חומר דלק להסתה.זו סיסמא ריקה לחלוטין שכן אין שיוויון בנטל גם בקרב המגוייסים יש התורמים יותר ויש התורמים פחות יש המסכנים חייהם ויש (-והם הרוב) היושבים ספונים בבסיסיהם ולא מסכנים מאומה.

4.      כיון שרוב ה”דורשים” אינם עומדים על שירות צבאי לכולם בדווקא אלא על בחירה בין שירות צבאי ל”שירות אזרחי” הרי המצב מביך במיוחד. ומעיד על רפיסות הדעת שלא הורגלנו בה ואין אנו יודעים כיצד להתמודד אתה.
שאדם לא יבין שבן ישיבה שתורתו אומנותו תורם לא פחות מטייס f16, על זה ניתן איכשהו לסלוח אחרי הכל יש צורך באינטליגנציה רוחנית מסוימת כדי להבין זאת, אבל שאדם לא יבין שלומד תורה תורם לחברה, למדינה ולכל העולם לפחות כמו מי שמכין כוס תה לפרופ’ זה או אחר, זו פשוט רמת השגה כה ירודה שאין אנו רגילים בה וטרם למדנו כיצד להתיחס אליה.