לפרשת וארא – שלשה שיעורים פרטיים בידיעות הנחוצות לחיים.

מכות מצרים היו שיעור גדול באמונה. השיעור התחלק לשלשה פרקים.

“רבי יהודה היה נותן בהם סימנים: דצ”ך עד”ש באח”ב” אין כוונת רבי יהודה ללמדנו ראשי תבות פשוטים וטבעיים שכל ילד יוכל לעשותם, הוא מלמדנו כי המכות התחלקו לשלש חטיבות. שלש חטיבות אלו נלמדות על ידי מפרשים רבים, רבים מהם מראים כי מדובר, כאמור לעיל, בשלשה שיעורי אמונה מרכזיים. המהר”ל בספרו “גבורות ה'” הולך בדרכו, ור’ שמשון רפאל הירש בדרכו, הפעם נצעד בעקבות האברבנאל וה”כלי יקר”.

בפתח כל אחת משלשת הקבוצות מופיע ביטוי הקשור ל”ידיעה”. לפני מכת דם, המכה הראשונה בקבוצה הראשונה, נאמר: “בזאת תדע כי אני ה'”. לפני מכת ערוב, הראשונה בקבוצה השניה, נאמר: “למען תדע כי אני ה’ בקרב הארץ”. ולפני המכה הראשונה בקבוצה השלישית, מכת ברד, נאמר: “בעבור תדע כי אין כמוני בכל הארץ”.

פרעה כפר בשלשה דברים: במציאות ה’ כפי שהתריס בפגישתו הראשונה עם משה – “לא ידעתי את ה'”, כן כפר בהשגחתו הפרטית של הקב”ה וגם ביכולתו לשנות את הטבע.

קבוצת המכות הראשונה באה ללמד על מציאות ה’, לפני המכה הראשונה באה ההכרזה כי מכות אלו באות “למען תדע כי אני ה’! מכת דם הכתה את הבכיר באלוהי מצרים – היאור,  מכת הצפרדע לימדה כי גם יצורים כמו צפרדעים מקדשים שם שמים, (צפרדע – צפר דע, ידיעת הבוקר, ידיעת הראשוניות, הצפרדע יודעת מיהו הראש וראשון) כשקפצו לתוך התנורים למלא את ציווי ה’, כה מרשים היה מעשה קידוש ה’ זה שהשאיר רושמו אלפי שנים, עד ימי גלות בבל עת חנניה מישאל ועזריה, השליכו עצמם לכבשן האש ולא השתחוו לצלמו של נבוכדנצר שבעמק דורה, כיון ש”עשו קל וחומר מצפרדעים”. ומכת כינים היתה זו שחילצה הודאה מפי החרטומים – כהני הדת המצרים עליהם הסתמכה כפירתו של פרעה – “אצבע אלוהים היא” – האצבע כמו כל היד היא הפועלת בעולם החומר. עתה יודע פרעה על מציאות ה’..

בשלב זה, כשמציאות ה’ הוכחה, הגיע זמן ללמד על ההשגחה הפרטית כפי שמכריז הפסוק: “למען תדע כי אני ה’ בקרב הארץ” לשם כך באהה קבוצת המכות השניה, מכות עד”ש. במכת ערוב ודבר. בעלי חיים וחיידקים שמטבע הדברים אין להם יכולת להבחין בין יהודי וגוי ואינם בוררים את קרבנותיהם לפי דת ולאום הבחינו בין מצרי ליהודי ופגעו רק בראשונים… האם יש דוגמה טובה מזו להשגחה “בקרב הארץ”? וכן מכת שחין מכה זו פוגעת בדרך כלל, בשכבות הנמוכות שתזונתם לקויה ושמירת ההגינה לוקה בחסר, הפגעם פגע השחין תחילה בחרטומים ורק אחר כך בכל מצרים כמו שמעידה התורה שהשחין היה “בחרטומים ובכל מצרים”… הסיבה לכך היא שהם, החרטומים היו בין מקבלי ההחלטות הם הרשעים הגדולים יותר, הם האחראים העיקריים על שעבודם של בני ישראל, הם שנפגעו תחילה – שלא כדרך הטבע. עתה יודע פרעה על השגחה פרטית..

השיעור השלישי היה ללמד כי ה’ משנה את הטבע כרצונו “כי אין כמוני בכל הארץ”. לשם כך באה מכת ברד – אש ומים עשו שלום ביניהם – חוקי הטבע היסודיים ביותר שינו טעמם. מכת ארבה וחושך שכיסו את עין השמש שעל פי אמונת הכופרים הקדמונים היא האחראית על חוקי הטבע. עתה יודע פרעה כי הקב”ה שולט על הטבע.

אבל השיעורים האלה שנלמדו על גב המצרים היו מכוונים בעיקר לעם ישראל שעתידים להוביל את הקו הזה וללמד את כל העולם לדורות את הידיעות היקרות האלו. וההדגשה בכל השיעורים היא על המילה “ידיעה” מציאות ה’ השגחתו ושליטתו על הטבע, בתוך שאר עיקרי היהדות אינם ענין לאמונה עוורת יש לדעת אותם וניתן לדעת אותם.