חוק טל, והבג”ץ ז”ל.

שופטת בית המשפט העליון אמורה להיתבע על פגיעה בכבוד האשה ושחיקה נוספת ביחס לשופטי בית המשפט העליון.

בשירת הברבור שלה ביטלה השופטת בסיוע חבריה (כולל הדתיים שביניהם) את חוק טל שהסדיר את מעמדם של בני הישיבות ביחס לצבא. להחלטה המבורברת הזו. הצטרפו כאמור שופטים דתיים שבהכרעתם השתמשו בציטוטים מסולפים מגדולי תורה וראשי ישיבות ובספורי סבתא אודות ראשי ישיבות כמו הרב אוירבאך והרב גוסטמן.

בכך העלו צל כבד ותהיות אודות רמת האינטליגנציה הנדרשת למשרת שופט בית המשפט העליון במדינת ישראל, ובשעה כזו בה כולם מדברים על מעמד האשה נתנה השופטת הנכבדה נשק ביד השוביניסטים הטוענים כי אשה לא תתאים לעולם למשרה בעלת אחריות ממלכתית.

ועדת טל הרי ערכה עבודה יסודית שנמשכה חודשים במסגרתה של עבודה זו בקרו במוסדות תורה, ראיינו מומחים ולמדו את הסוגיא לרוחב ולעומק, מסקנותיהם ניזונו מלימוד יסודי זה של הסוגיא. בא בית המשפט העליון כשמפרשיו מתמלאים רוח גבית מאוירה ברחוב. ומתעלם לחלוטין מכל אותה ועדה ומסקנותיה ומוחה את החלטותיה כלא היו. (ואל יאמר אדם שמא מסקנותיה לא יושמו או השתנה משהו, שהרי השופט טל שעמד בראש הועדה הביע דעתו בצורה נחרצת שמאומה לא השתנה). אין זאת אלא שבית המשפט העליון מעדיף את גישתם הפופוליסטית של כמה חברי כנסת ועיתונאים על פני עבודה מקצועית של ועדה שעבודתה מומנה על ידי משלם המיסים ושעשתה בנידון עבודה יסודית.

זאת ועוד. “הכרעת הדין” כפי שנכתבה על ידי חלק מהשופטים מעוררת הרהורים נוגים על הכרעות בית המשפט גם בנושאים אחרים. אחד השופטים ציטט את ראש ישיבת פוניביז. כשראש הישיבה מודיע נחרצות כי דבריו סולפו על ידי העתונאים. מתברר שמקורותיו של השופט המלומד הם העתונים הידועים בדיוק ובעומק של דבריהם!! עד עתה חשבנו כי החוק מסתמך על מקורות רציניים מעט יותר. וגם אחר שראש הישיבה הכחיש מכל וכל את המיוחס לו לא שמענו את השופט הנכבד חוזר בו ומתנצל… עוד הוסיפו השופטים וספרו ספורי אלף לילה ולילה על גדולי תורה שאינם חיים כמו הרב אויערבאך והרב גוסטמן. מתעלמים מהעובדה ששניהם עמדו בראש ישיבות שהלומדים בהם לא התגייסו. ושכל בניו של הרב אויערבאך לוחמים בהחלטת בית המשפט בכל עוזם. האין בכך חוצפה וחילול כבוד המת בגישה נלוזה זו – לצטט מפיו של אדם נגד השקפתו הוא? הם אין בכך כדי להעיד על אופי פסקי הדין בכל מקום? האין להעמידם לדין על בזיון בית המשפט?

לגופו של ענין אין כל סכנה לקיומן של הישיבות. הרי בני ישיבות לא יתגייסו לצבא עם חוק או בלעדיו. אם בנושא בג”ץ עמנואל בית המשפט התבזה ונאלץ לרדת מן העץ בבזיונות הרי כאן הבזיונות יקיפו את כל מוסדות החוק למיניהם. הרי לא יכניסו את כל בני הישיבות – עשרות אלפים במספרם – לבתי סוהר, ביזוי החוק על ידי עשרות אלפים לעיני כל העולם יגרור בהכרח לפגיעה ב”שלטון החוק” שתהיה לה השלכה על חוקים רבים אחרים הנוגעים לחברות אחרות, וכל המרקם העדין במערכות היחסים בין החוק לקבוצות שונות באוכלוסיה יינזק ללא תקנה. סידור המצב הקיים ועיגונו בחוק בניסוח זה או אחר הוא בראש ובראשונה אינטרס של חובבי החוק ושל המחוקקים עצמם, שסובלים מירידה בהערכה כלפיהם גם בלי המכה שהם עומדים לספוג.

יאמרו: יקצצו בתקציבים – שיקצצו. במדינות העולם מתקימות ישיבות בהיקף דומה לזה שבארצנו הקדושה, והם אינם מקבלים תקציבים ומצבם נאה גם חסידי סטמר ואנשי תולדות אהרן ועוד, לא נוטלים תקציבי מדינה ומתקיימים לא רע. צריך אמנם להיערך לכך אך הכסף יגיע מצנוורת אחרים הבעיה היא שמצב זה בו אזרחי המדינה מודרים מלהיות שותפים בהחזקת התורה ולומדיה מהוה סכנה עבורם.

בתקופת אחשורוש והמן היו כל היהודים מאוימים על ידי גזרת המן, כולם מלבד אחת – אסתר, והיא היתה מוגנת ביותר – כל יחידות האבטחה של המלך עמדו הכן להגן עליה. ומה אומר לה מרדכי: “אם החרש תחרישי לעת כזאת רווח והצלה יעמוד ליהודים במקום אחר ואת ובית אביך תאבדו…” כלומר – אנחנו מסודרים, אין אנו בסכנה כלל – את היא זו שנתונה בסכנה… גם אנו אומרים זאת, שלוחי אזרחי המדינה המועלים בתפקידם ומונעים מהאזרחים ששלחום את הזכות להיות שותפים להחזקת התורה אינם מסכנים את עולם התורה. את אזרחי המדינה, שולחיהם, הם מסכנים.

ובשולי הדברים מילה טובה אחת לנשיאת בית המשפט העליון. אנו חייבים לה תודה. אם עד שהכריזה מלחמה היו כמה בתוך המחנה שפקפקו בצורך בהמשך המצב הקיים עתה משהוכרזה מלחמה השורות מתלכדות וכולם נצבים כאיש אחד בלב אחד לימין עולם התורה.

נ.ב.

מי שירצה להבין לעומק את תרומתם של לומדי תורה לבטחון ישראל יוכל לראות זאת במאמר על גיוס בני ישיבות בספרנו “למה הם שונים”.