כח התורה בזמן מלחמה

המאבק התקשורתי והפוליטי שיסודותיו אינם בהררי קודש אלא ברצון לקעקע את הממשלה. גורם לבני ישיבות רבים לחשוב מחדש על מעמדם ועל משמעות הנהגתם כלומדי תורה בזמן מלחמה.

מבחינה זאת יש במאבק הנ”ל הרבה מן החיוב. בני התורה שיתעוררו לבדוק את יסודות השקפתינו ביסודיות, חזקה עליהם שילמדו ביתר שאת ובית עוז ובעצמה רבה. כי כשמתחילים להתבונן במשמעות למוד התורה, רואים במה המדובר. ויש בכך ברכה גדולה עד מאד, הן לעם ולעולם, והן ללומדים עצמם.

במאמר זה אין הכותב מתכוון להרחיב בסוגית גיוסם של בני הישיבות להיכלי התורה ולא למקומות אחרים. בנושא זה דיבר הכותב במחצית השנה האחרונה רבות מעל במות שונות בפני אלפי בני ישיבות ומי שטרם שמע את הדברים מוזמן לקבל הקלטות או לראות את המאמר הארוך (כארבעים עמודים) בנושא, בספר “למה הם שונים – החרדים והחברה בישראל” (מאת כותב המאמר).

במאמר זה ניגע בנקודה אחת בלבד. דברי האור החיים “לו היו בני אדם יודעים את ערבות מתיקות התורה היו משתגעים אחריה” מוכרים לכל בר בי רב דחד יומא. על משקל דבריו יש לומר: לו היו בני הישיבות יודעים את משמעות למוד התורה שהם לומדים לאחזקת העולם ולקיומו, להצלחת עם ישראל ולהגנה מפני פורעים ושונאים, היו לומדים ביתר שאת וביתר עוז בחשק רב ובהתמדה עצומה. כי חיי בני אדם רבים תלויים בהם.

טרם ניכנס לגופם של דברים יש להדגיש כי עלינו להתחיל ולהתרגל לחדול מלהתיחס לדברי תורה ולדברי חז”ל כאל מליצות. אלא כאל דברים שנאמרו מתוך ידיעה ברורה של האמת המוחלטת על דרכי הנהגת העולם.

רבנו חיים מוואלאזין כותב בשער ד’ פרק י”א: “והאמת בלתי שום ספק כלל שאם היה העולם כולו פנוי לרגע אחד מהעסק וההתבוננות שלנו בעולם היו כל העולמות העליונים והתחתונים הופכים לאפס ותוהו חס ושלום. וכן ריבוי אורם או מיעוטו הכל לפי ריבוי עסקנו בה או מיעוטו חס ושלום”

כלומר, לרבנו חיים מוואלאזין זצ”ל מגדולי תלמידי הגר”א ואולי הגדול שבהם, שנהירים היו לו שבילי שמיא כשבילי עירו, היה ברור לגמרי שמה שמחזיק את העולמות כולל עולם זה הגשמי, הוא לימוד התורה שלנו. וזוהי “אמת בלתי שום ספק כלל” ואין הדבר בגדר של כן ולא. אלא ככל שלומדים יותר כך מזרימים לעולם יותר שפע של קיום.

בני תורה צעירים בעלי לב רגיש צריכים לצאת בריקוד של שמחה למשמע דברים אלה. אם יחשבו לרגע, שבני גילם הלומדים מקצוע כזה או אחר. ולו גם מקצוע שעתיד לתרום רבות לבני אדם דוגמת רפואה, נמצאים במצב אחר לגמרי מבחינה מצפונית. הרי באותם שנים שהם לומדים הם אינם תורמים מאומה. אדרבא, החברה תורמת להם, בכך שמאפשרת להם ללמוד. לכשיגדלו ויתחילו לישם את מה שלמדו אולי יחזירו לחברה את שהשקיעה בהם. לעומת זאת, לומדי תורה מקטנותם תורמים לקיום העולם והעם כמו שאמרו במדרש: “לא היו פילוסופים גדולים באומות העולם יותר מבלעם בן בעור ואבנימוס  הגרדי באו אליהם אומות העולם ושאלום: מה נעשה כדי להזדווג לאומה זו. אמרו להם, צאו וראו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, כל זמן שהבל פיהם של תינוקות של בית רבן נשמע בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין הידים ידי עשיו שולטות” (מדרש רבה איכה הקדמה פסקה ב’).

כשיבוא מי מבני התורה בבוא היום לבית דין של מעלה, ימצא שלזכותו נרשמו הצלותיהם של רבים מספור וזאת עוד בשעה שהיה נער צעיר. והיה בין המונעים  את ידי עשיו מלשלוט. בלי שבכלל היה מודע לכח שהיה בידו, וזאת בעת שעדין היה בגדר “תינוק של בית רבו”.

הגמרא במסכת מגילה ג’ ובמסכת ערובין ס”ג מספרת שהמלאך בא להוכיח את יהושע בן נון על כך שבטלו תמיד ובטלו תורה. שאל אותו יהושע ועל מה באת? אמר לו “עתה באתי” – על בטול תורה. מיד, אומרת הגמרא, “וילן בעמק – מלמד שלן בעומקה של הלכה”. ושאל הסבא מסלבודקה. אם הטענה היתה שלא למדו (בזמן המלחמה) מדוע נאמר שהתיקון היה ש”לן בעומקה של הלכה” היה לו לומר שמיד התישבו ללמוד? ואומר הסבא – לא היתה כל טענה שלא למדו, ודאי למדו, אלא שלא למדו בעומקה של הלכה ועל כך היתה הטענה וזאת תקנו כש”לן יהושע בעמק – בעומקה של הלכה”

הוה אומר שבמזמן מלחמה, לא פחות מכל זמן אחר ואך יותר, יש צורך בלימוד ברמה גבוהה וננסה להבין מה פועל הלימוד ברמתו הגבוהה.

רמח”ל בדרך ה’ (חלק ד’ פרק ב’) מגלה לנו סוד נפלא וז”ל:

“יש השפעה אחת עליונה מכל ההשפעות, שענינה הוא היותר יקר ומעולה שבכל מה שאפשר שימצא בנמצאים, והיינו שהוא תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית’, ויקר ומעלה מעין אמתת מעלתו ית’, והוא הוא מה שמחלק האדון ית”ש מכבודו ויקרו אל ברואיו. ואמנם קשר הבורא ית’ את השפעתו זאת בענין נברא ממנו ית’ לתכלית זה, והוא התורה. וענין זה משתלם בשתי בחינות, בהגיון ובהשכלה… ואמנם מדריגות מדריגות יש בהשפעה הזאת, ככל שאר ההשפעות והענינים שבמציאות, ונתחלקו המדריגות האלה בחלקי ההגיון וההשכלה, כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות, שבחלק אחד מההגיון תמשך מדריגה אחת מן ההשפעה, ובחלק אחר מדריגה אחרת, וכן בהשכלה. אך אין לך חלק מתלמוד התורה שלא תמשך בו מדריגה אחת ממדריגות ההשפעה הרמה הזאת, אם ישמרו בו התנאים המצטרכים”.

גילה לנו רמח”ל כי הקב”ה קשר בתורה את אותה השפעה עליונה שעליה אמר את התואר הנעלה ביותר שניתן לומר שהיא “מעין המציאות שלו”.  

המושג “השפעה” משמעותו השפעה רוחנית שמזינה ומקיימת את העולם מעין מה שאמר ר”ח מוואלאזין על “ריבוי אורם של העולמות או מיעוטו” שתלוי בעסקנו בתורה.

וממשיך רמח”ל ואומר:

“…והנה זה פשוט שכל מה שתתעלה ההשכלה, תגדל יותר מדריגת ההשפעה שתמשך על ידה. ולא ישוה מי שישכיל לשון המקראות לבד, עם מי שישכיל כונתם, ולא מי שישכיל הכונה השטחיית שבהם עם מי שיעמיק בה יותר, ולא מי שהעמיק בה קצת עם מי שיעמיק בה הרבה”.

האם ישנה פעולה התורמת להצלחה במלחמה יותר מאשר הזרמת ההשפעה האלוקית לעולם, אותה השפעה שהיא “תכלית מה שאפשר שימצא בנמצאות מעין המציאות האמיתי שלו ית’” !

אמנם העם שבשדות שלא ראה מאורות תורה מימיו לא מבין את מה שאנחנו אומרים כאן. אך אין חוסר הידע של אלה שלא למדו ולא שנו ולא שמשו תלמידי חכמים, מהוה גורם שאנו נימנע מלעסוק במוטל עלינו בידיעה ברורה שמדובר באמת מוחלטת ובהצלת נפשות רבות כפשוטו.

ונדגיש שכל מי שירצה באמת לדעת וכל מי שישאל שלא על מנת לקנטר. ויהיה מוכן להקדיש את הזמן ניתן יהיה להוכיח לו באותות ובמופתים את אמיתות התורה, הן זו שבכתב והן זו שבעל פה, וממילא את אמיתות כל הנאמר בהן אודות דרכי ניהול מלחמה . כמו שנאמר “אתה הראית לדעת כי ה’ הוא האלוקים אין עוד מלבדו” והתורה מצוה גם אותנו לדעת שנאמר “וידעת היום והשבות אל לבבך”. ומי שרוצה לדעת באמת ובתמים אין קושי להראות לו זאת. ומי שימשיך לקנטר בלי להקדיש את מינימום הזמן להבין על מה מדובר – אין אנו חייבים לו מאומה.